ביאור במאמר הגמ' התמוה ביותר: "רבי מכבד עשירים". מדוע רבי – מסדר המשנה, והוא בעצמו (בגלל עשירותו) לא הי' צריך לאף א' – יכבד עשירים רק בגלל היותם עשירים (כדמשמע מלשון הגמ')?! והביאור: רבי, בהיותו עשיר בעצמו, ידע הנסיון הגדול שבעשירות, ומ"ש "וישמן ישורון – ויבעט", ומכיון שהרי הקב"ה "הוא הנותן כח לעשות חיל" וברור שהוא לא יעבור על האיסור ש"לפני עוור לא תתן מכשול", הרי מזה גופא שאיש הזה עשיר – מוכח שיש לו כחות עצומים, שאע"פ שיתקיים בו "וישמן" ומ"מ לא רק שלא יהי' "ויבעט" אלא ימלא שליחותו במילואו! ולכן "רבי מכבד עשירים"! וההוראה: עשיר צריך לדעת שיש לו כחות עצומים, ובמילא אין לו להסתפק בזה שעושה כמה שאחרים עושים אלא עליו לנצל כחותיו במילואם, "כדבעי לי' למיעבד". ועד"ז בכאו"א: על כל אחד לנצל את הכחות שניתנו לו במילואם.

משיחת פורים ה'תש"ל