נאמר בתורה ש"לא ברא הקב"ה דבר אחד בעולמו לבטלה", ובנוגע לחיובי האדם – אדם צריך לעבוד את ה' "כדבעי למיעבד" – בתכלית השלימות לפי

מעמדו ומצבו, עד שאפי' בדיעבד "עשיר שהביא קרבן עני לא יצא"! דמזה מובן שאם הקב"ה נותן למישהו "עשירות" באיזה ענין – כפשוטה, בשכל או ברגש

שבלב (שזה נוגע במיוחד בחינוך) וכיו"ב, עליו להביא "קרבן" בזה לפי ה"עשירות" שלו. וזוהי גם התשובה לשאלה מנלן ההכרח שגם ב"קודש" גופא צ"ל תמיד

"מעלין בקודש" – לומדים זאת מהענין דביכורים: אע"פ שעל כל דבר שנהנין בעוה"ז מברכים את ה', הנה כאשר ה' נותן לו בזה גופא "עשירות" – פירות בא"י,

עליו להוסיף בשבחו לה' ולהעלות "מראשית ביכורי אדמתך" לירושלים ולהודות לה' ע"ז שם. כך צ"ל בנוגע לכאו"א, ועאכו"כ אם ה' נותן "עשירות" להשפיע

על הרבים, על המדינה כולה ועד על כל העולם כולו – שיש לנצלה במילואה!

ב' חלקים משיחת אור ליום ד' פ' אחרי, י"א ניסן ה'תשמ"א