דמתן תורה במס' שבת נמנים פרטי הענינים שהיו בימי ההכנה לקבלת התורה, ושם איתא "בחמישי [בסיון] בנה [משה] מזבח והקריב עליו קרבן".

וביאור הענין: מכיון שהחידוש שנעשה במ"ת ביחס לכללות העולם הוא האפשריות לקחת דבר גשמי ולעשות ממנו מציאות של קדושה, ולכן גם ההכנה למ"ת

היתה צ"ל מעין זה - שמשה רבינו לקח עפר ואבנים פשוטים שבעולם ועשה מהם בנין אחד, ובנין של מזבח - שענין המזבח הוא, כדאיתא במס' כתובות, "מזיח

ומזין מחבב מכפר", ואח"ז "הקריב עליו קרבן" - הוא לקח בהמה גשמית והקריב אותם על עבפר ואבנים אלו כקרבן לה'! שעי"ז מתמלא תפקידו העיקרי של

המזבח. וזוהי ההוראה מיום חמישי בסיון בכל שנה ושנה: לכאו"א יש את הנתינת-כח מבחי' "משה" שבקרבו לקחת את הדברים הגשמיים שבעולם סביבו

ולעשות מהם "מזבח" קרבן לה'"! וזה הי' ההכנה לאמירת "נעשה ונשמע" והקדמת נעשה לנשמע, שהי' ביום חמישי בסיון בהמשך לבניית המזבח וכו',

ואיתא בספרי שע"י אמירת "נעשה ונשמע" פעלו שהקב"ה אמר "אני אמרתי אלקים אתם" - שבנ"י נעשים הבעה"ב על כל העולם! וכ"ז מתחדש בכל שנה ביום

חמישי בסיון וכו'.

ו"

ב' חלקים משיחת אור לערב חה"ש ה'תשמ"ג