על מה שאמר ה' לאברהם [בשיעור חומש דיום חמישי פ' לך לך] "אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד", ענה לו: "מה תתן לי ואנכי הולך ערירי [בלי יורש] ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר" ["שרדף המלכים עד דמשק", "דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים"]. הטעם שהוסיף את מעלות אליעזר: טבע האדם הוא שרוצה שהענינים שהוא השקיע בהם ימשיכו בהצלחה, ושהאידיאלים שלו יפורסמו בעולם. ובכך רואים מטרת חייהם. באה התורה ומאירה שהשמחה והשכר האמיתי הוא כאשר יודע שכ"ז יימשך לא ע"י אחר, אפי' אם הוא עבד מסור כמו אליעזר, אלא ע"י הילד שלו. וההוראה: ה"מלחמה" עצמה עבור הפצת התורה לא מספיקה אלא צריך לדאוג שגם "די אייגענע קינדער" ימשיכו בזה. וזהו הטעם שגדולי ישראל השקיעו כ"כ בענין החינוך. ומפני חשיבות הענין – אין לעצור גם בפני קשיים, "קרבנות" (וזהו הקשר לענין ה"קרבנות" שבהמשך הפרשה).

שיחת יום ה' פ' לך לך, ו' מרחשון ה'תשכ"ד, לעסקני ישיבת תומכי תמימים ליובאַוויטש, בחדרו הק'