עה"פ בפ' חוקת "ונשקפה על פני הישימון" מפרש"י: ונשקפה "אותה הפסגה על פני המקום ששמו ישימון, והוא ל' מדבר שהוא שמם. ד"א ונשקפה הבאר

על פני הישימון, שנגנזה בימה של טבריה והעומד על הישימון מביט ורואה כמין כברה בים והיא הבאר. כך דרש רבי תנחומא". ענין זה הובא גם במ"א כולל

בירושלמי, אבל שם הלשון הוא "הר הישימון", ובפשטות משמע ש"ישימון" אינו הר. ומ"ש במפרשי הירושלמי ש"הר הישימון" הוא הר הכרמל קשה במיוחד

– איך מסמנים לבנ"י שהיו אז ב"עבר הירדן מזרחה" את הר הכרמל שבמערב א"י כמקום שמשם ניתן לראות את הבאר?! ולכן מוסיף רש"י "כך דרש רבי

תנחומא", כי רק כפי שהענין מובא שם מובן בפשוטו של מקרא. ה"נפלאות" שבפרש"י: הוזכר לעיל מ"ש בשו"ע אדה"ז ש"קצת נוהגין לדלות מים בכל מ"ש"

כי "בארה של מרים . . מחזרת בכל מ"ש על כל הבארות כו'" ומי ש"שותה ממימי' מתרפא מיד מכל תחלואיו". ועפיהנ"ל בפרש"י מובן שכל א' שייך בעזהשי"ת

"לראות" "בארה של מרים" – לא צריכים בשביל זה "לעלות על הר", וזה שייך אפי' למי שהוא בבחי' "מדבר שמם" וכו'.

ג' חלקים מהתוועדות מוצאי ש"פ חו"ב, י"ב תמוז ה'תשל"ט