ישנם כאלו שעיקר ענינם הוא תורה וישנם כאלו שעיקר ענינים הוא עסקנות צבורית. אבל ישנם כאלו ששליחותם היא ב' הענינים. שזהו ענינו של נשיא

ומלך: ביחד עם הענין ד"אשר יוציאם ואשר יביאם" שזהו"ע עסקנות צבורית, הרי זה גופא צ"ל לפי הוראות התורה שה"ארון הולך לפניהם". וכמו שהי' אצל

משה רבינו, שענינו הוא תורה, "משה קיבל תורה מסיני וכו'", וביחד עם זה על ידו ניתן לבנ"י המן, כמ"ש בחמישי דפ' בשלח, שהו"ע הפרנסה וכו'. וכך גם הי'

ענינו של בעל ההילולא, שביחד עם הצטיינותו בלימוד התורה בעצמו וברבים – היתה גם עסקנותו הצבורית עיקר אצלו, ובאופן דמסירות נפש. וכ"ז הי' עוד

בחיי אביו, ובאופן נעלה יותר כשנעשה ה"ממלא מקום" שלו. בנוסף לכחות שכ"א מאנשי הדור מקבל ממנו ביום ההילולא שלו הן בלימוד התורה והן בגמ"ח,

שבכ"א צ"ל שניהם – ישנה הוראה מיוחדת מהנהגתו בנוגע לעסקנות צבורית [המשך יבוא]

משיחת יום ה' פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשמ"א