ענינו של אהרן הכהן – אדם הקדוש ביותר שנכנס ביום הקדוש ביותר למקום הקדוש ביותר – הי', כפסק-דין מפורש במשנה: "הוי מתלמידיו של אהרן,

אוהב שלום – ואם אינו רואה את השלום מקרוב, הרי הוא – ורודף שלום", עד ש"אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" – שאוהב גם את מי שאין להם מעלה

אחרת חוץ מהיותם "בריות", עד שמשקיע א"ע "ומקרבן לתורה" – שמקרבן לא בשביל פני' אישית וכו' אלא כדי לקרבן לתורה שהיא ירושה לכל ישראל!

וכמארז"ל שאהרן הי' משנה מפני השלום, שהי' משכין שלום בין אנשים ע"י שהי' אומר לא' שבאמת חבירו אוהב אותו וכו'. ובאמת, אין זה שינוי אמיתי – כי

בעצם, מצד זה ש"אב אחד לכולנה" ולכן כל ישראל הם "אחים", הנה כל יהודי באמת ובפנימיות אוהב את השני באופן ד"ואהבת לרעך כמוך", ורק "יצרו

אנסו", וכשמבטלים את הלחץ של היצר, מתגלה הפנימיות.

ג' חלקים משיחת אור ליום ב', ג' דחוה"מ סוכות ה'תשמ"א