תמיד מוזר להיות יהודים - פעם זה היה בגלל השואה, אחר כך בדיחות פיגועים… ועכשיו? מותר לנו לספר בדיחות על הטבח בדרום? לא עם כולם? לא בקרוב? אף פעם? האם יש גבול להטרלה? אם לכתוב שירה אחרי אושוויץ היה ברבריות, מה זה אומר על הטרלות אחרי מעשה טבח ויראלי? היש טעם בבדיקת גבולות גם בשעת אסון? האם זו אמנות? אנד טו סון אנד טו סון?