שמו של יוסף הצדיק – כשמו כן הוא – ענינו הוספה, ונק' כן ע"ש הבקשה וההבטחה "יוסף לי ה' בן אחר" [כמ"ש ברביעי דפ' ויצא]. והרי עיקר ענין השמחה

הוא כאשר משתתפים בה גם בני-בית וכו', ובפרט כפי' הצ"צ על "בן אחר" – שמוסיפים ועושים מא' שהי' בבחי' "אחר" – "בן", שזוהי שמחה גדולה ביותר. כי

צדיק הוא בבחי' "בן", ומובן שיש לאביו המלך ממנו שמחה ותענוג, אבל זה לא מגיע לשמחה ותענוג מבן כזה שנשמתו נתלבשה בגוף ובגלות, ומצד זה שצריך

להתלבש שם בלבושי המתברר כדי לעשות מה"אחר" ו"רשות הרבים" – "רשות היחיד" ליחידו של עולם, נדבק בו מעניני העולם וכו' (כמו הקב"ה בהיותו

בגלות שאומר "מלבושי אגאלתי"). עצם הדבר שיהודי נבחר ע"י הקב"ה לשליחות זו היא שמחה גדולה ביותר, ובפרט כשהתחיל כבר למלא השליחות וראה

הצלחה בזה כמו אצל יוסף שנאמר בו "כלו

אשר הוא עושה – גם ענינים גשמיים – ה' מצליח בידו"!

ב' חלקים משיחת אור לכ' תשרי, יום ד' דחוה"מ סוכות ה'תשמ"א