בשעת המצור התורה מצווה אותנו בכלל נוסף אשר מפתיע ברזולוציה שהוא יורד אליה. התורה מצווה אותנו שלא להשחית את העצים הנמצאים סביבנו בשעת המצור. אנחנו כבר מבינים שפרשיות המלחמה באו בעיקר במטרה לעדן את המלחמה ואותנו, אך ההתייחסות של התורה אל הטבע היא עדיין צעד מפתיע אשר כמעט ולא מופיע בה. אם כן, מה עומד מאחורי דין יוצא דופן זה? מהו בעצם הטעם שבשמירת העצים גם בשעת המלחמה? מהו היחס בין דין זה של 'בל תשחית' בעניין המלחמות, לבין האיסור הכללי על כולנו של 'בל תשחית', ומה הוא בא ללמד אותנו?