זה שהנזיר מגדיר א"ע מכמה ענינים [כמו שתיית יין וכיו"ב כמ"ש ברביעי דפ' נשא] הוא מצד הקדושה שבו - "קדוש יהי'". וההוראה: ישנם ב' אופנים

בפרישת יהודי מעניני העולם: א) מכיון שהוא מרגיש שייכות לעניני העולם עליו להגדיר א"ע ע"י עשיית "סייגים לתורה" כדי שלא להכשל וכו'. ב) אדרבה -

מצד הקדושה שבו, מצד היותו בן אברהם יצחק ויעקב כו', הוא מובדל במילא מעניני העולם כי "לא מתאים לו" ("פּ סטאַ

פשוטים! וסדר זה נתבע מכל יהודי. וזוהי התשובה לטוענים איך אפשר בארה"ב לא להתנהג כמו כל הגויים שמסביב?!: הרי אתה הנך קדוש בעצם! רק התבונן

מהו היחוס שלך ומה היחוס שלהם?... – והרי לך יש הורים-זקנים עם עשירות רוחנית ואמיתית כזאת, ואתה בעצמך מתפאר ביחוס שלך, ותמונותיהם תולים

אצלך על הקיר... איך בכלל מתאים לך להדמות לאנשים כאלו עם היחוס שיש להם?!...

משיחת י"ב תמוז ה'תשכ"ה