מדוע תובעים מיהודי שצ"ל "כל ימיו בתשובה" – הרי אתמול (ובפרט בשבת שובה) עשה תשובה אמיתית?! אלא עיקר ענין התשובה הוא מ"ש "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה", ומאחר שה' הוא "אין סוף", הרי גם העבודה ד"תשוב אל האלקים" היא באופן של "אין סוף", ולכן צ"ל ללכת "מחיל אל חיל" בעבודת התשובה גופא. ובאמת, ענינה של תשובה גופא הוא למעלה ממדידה והגבלה, באופן ד"לדלג שור", שלכן תשובה היא "בשעתא חדא וברגעא חדא"! ואע"פ שהאדם הוא מדוד ומוגבל, אבל ניתנה לו נשמה שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש" שמחי' את כל עניניו, ומובן שאין הגבלות ביכולת שלו! ובפרט בעשרת ימי תשובה שהיחס בין ה"עצם" וה"חלק" הוא באופן של "קירוב המאור אל הניצוץ". ובכח זה מקיים את ה"מלאו את הארץ וכבשוה" – שכובש את ענינים ה"ארציים" ועושה לו ית' דירה בתחתונים, ובאופן ש"מלכותו ברצון קיבלו עליהם".

משיחת וא"ו תשרי, ה'תשמ"ב