בחלק השני של הפרק נדבר עם תמיר אשמן על נרקיסיזם - לא ככינוי גנאי, אלא כשריון שנבנה מעל פצע: צורך בלתי-נגמר באישור, גרנדיוזיות שמסתירה חרדה, ומפגש מסוכן בין מנהיג פצוע לבין ציבור שמחפש גאולה. יחד תמיר נעשה הבחנה בין מנהיגות שרואה את האדם וצרכיו לבין מנהיגות מחפיצה ומשימתית; בין שפה של ריפוי לבין הפעלה של כוח; בין הכרה בכאב לבין הדחקה שמבקשת “להתקדם”. זהו ניסיון כן להבין איך “המרפא” עלול להפוך למי שפוצע - ולדמיין אפשרות אחרת: מנהיגות מטופלת, מרוסנת וחומלת, שלא נשענת על דימוי של “חזק/ה” אלא על אחריות וראיית אדם. נשאל האם נוכל לבחור מנהיג שעשה דרך של ריפוי, ומה נדרש מאיתנו כחברה כדי שזה יקרה.