כתבה -הדסה יובל מספרת- רונית רמר
הוצאת -הקיבוץ המיוחד

בבוקר כשאמא הכי ממהרת. הרגליים שלה נעשות ארוכות-ארוכות, כמו רגליים של
פלמינגו. הראש שלה מתרחק ממני, והיא לא שומעת מה שאני אומרת לה.
אמא שלי תמיד ממהרת, הוא סיפור המשקף בתבונה וברגישות את הילדות וההוֹרוּת של
זמננו. סיפור שיימצא הד בלבבות ילדים והורים רבים, המרגישים לא אחת כמו נועה גיבורת
הסיפור.
נועה -ילדת גן, אחות גדולה לזוג תאומים. מספרת מתארת כיצד דרך עיניה משתקפת אמא
שלה כמי שתמיד ממהרת. אמא שמרוב עיסוקים ומטלות אין לה זמן להקשיב. אמא
שמחוברת לטלפון, עושה כמה דברים בבת אחת ומתכתבת עם אבא דרך פתקים שהיא
משאירה לו על המקרר.
כשנועה מתייאשת מלקוות שאמא או אבא יקשיבו לה היא עושה מה שההורים עושים,
ומשאירה לאמהּ פתק על המקרר. מפני שהיא עדיין לא יודעת לכתוב היא מציירת את הדבר
אותו היא מבקשת.