חוסר משילות, חוסר מנהיגות וחוסר אחריות - זאת ממשלת ישראל. עו"ד דינה זילבר, לשעבר המשנה ליועמ"ש, מדברת מדם לבה, על הממשלה שכבר חצי שנה מפקירה את החטופים, המפונים ואת הצפון והדרום ועוד מצפה שנגיד לה תודה.

אין משילות, אין מנהיגות, אין תוכנית חוץ מלשרוד בשלטון ולבזוז את משאבי המדינה לטובת חוג מקורבים. ושאר העם ״שיגיד תודה״. ״אלו החיים״. ממשלה שמדהירה אותנו מכישלון לחידלון לאסון אחד ועוד אחד. ממשלה שנלחמת בעמה שאוטמת אוזניה משמוע את שוועת אזרחיה העולה השמימה. ממשלה שנכשלת לאורך כל החזית ומצליחה רק בשלושה דברים. להחריב כל חלקה טובה, לחרחר שנאה בין אזרחיה ולשרוד. לקלקל כל מה שעובד טוב ומקצועי, להעדיף את השיקול המגזרי, הפוליטי, הצר, על פני עשיית הדבר הנכון, המקצועי, הענייני, ארוך הטווח. חידלון וחוסר כישרון, והזנחה מכוונת וחובבנות מזעזעת ורשלנות פושעת. בכל כיוון אליו נפנה מבט על ההתנהלות הממשלתית הבריונית, כואב בעיניים, חורך בלב. אכול ושתה- הם, כי מחר נמות- אנחנו. האסונות המצטברים, הגופות הנערמות, החטופים המעונים, הנמקים אל מותם בהיעדר פעולה שלטונית משכנעת להשבתם, הקונספציות וסדרי העדיפות הממשלתיים שמתעקשים להתייצב רק על העוקם. ההתפרקות הכוללת. דם ניגר כמי נהר. אין שלטון ראוי לשמו ואין מושיע. המילה אחריות מגלה לנו משהו על עצמה. אחריות היא מכלול, מא׳ ועד ת׳. זה לא מקרי שבאותיות הללו המילה הזו עצמה מתחילה ונגמרת. עם שמסתפק בכל כך מועט, שהשליטים שלו ימנעו אסון. כבר אין ציפייה מהשלטון הזה שיבנה משהו חיובי, שיקים תשתית, שייטע עצים שיניבו פרי או יתנו צל, שיסלול כביש שאיננו בשטחים, שיתפיל מים, שיעשה משהו שיקדם את טובת כלל אזרחי ישראל או את רווחתם. מה ביקשנו? רק לא למות במשמרת שלהם, המופקרת, המפקירה. רצינו רק לחיות. החרדים במירון, והחטופים שהופקרו פעמיים, ותושבי הדרום שנטבחו, ותושבי הצפון שדיממו ונעקרו, וחולי הקורונה כשלא היו מספיק מיטות אשפוז עבורם במערכת הבריאות הציבורית, אחרי הזנחה של שנים וייבוש תקציבי, והזקנים בבתי האבות שנקצרו, והחקלאות שקורסת, והתרבות שנדרסת, ומערכת החינוך שנרמסת, והמדע, והמחקר, והאקדמיה, וההייטק, ומערכת המשפט, והמגזר הציבורי, שלא מפסיקים להרים עליהם גרזנים, והחיים הצעירים המוקרבים, בלי שיעדי המלחמה, ונקודת הסיום שלה, הוגדרו במדויק. ופרס ישראל. בכולם השלטון, מטפל בדרכו המיוחדת. בכל התחומים, התחמקות פושעת, מנטילת אחריות. באין מנהיגים, נהיה אנחנו המנהיגים. עתה עלינו כציבור, לעשות את המוטל עלינו. להתקומם כנגד תת המשילות המזעזעת בכל התחומים, ממנה כולנו נפגעים כאזרחים. עלינו להחליף בדחיפות את השלטון. בחירות עכשיו! כדי לחסוך את האסון הבא. אף אחד לא יעשה את העבודה ההכרחית הזאת במקומנו. לא בג״צ, לא היועצת המשפטית לממשלה, לא ועדת חקירה ממלכתית, ולא נשיא ארצות הברית ביידן. ואם לא נעשה את זה, פשוט נמשיך למות. בהילולה הבאה, במנהרות החמאס, במלחמה האינסופית, או סתם בבתים, לבושים בפיג'מות.