אירי ריקין ונורית גפן בשיחה כנה ואמיצה על הסוף שכולנו יודעים שיגיע, אבל משתדלים לשכוח. על מה זה אומר למות – ועל מה זה עושה לחיים. על למה הפחד מהמוות הוא בעצם פחד מהחיים שלא נחיה. ועל כמה חופש יש בזה, כשמפסיקים לפחד.

הם מדברים על קברים ועל קבלה, על דרקולה ועל קידוש, על נשים שחיות יותר מגברים (ואולי בצדק), על מכתבים סודיים, על ילדים שצריכים שההורים שלהם ימותו בזמן, ועל ההקלה המוזרה שיכולה לבוא אחרי פרידה.