בבא מציעא כא - י' באדר ב', 20 במרץ

הגמרא מביאה שני מקורות נוספים המקשים על פסיקתו של רב לפיה קבלה על תשלום שנמצא אצל המלווה לא נותנים ללווה. ואז פותרים את הקושיות. הפרק השני מתחיל ברשימה של חפצים שאם מוצאים אותם ברחוב בצורה מסוימת, המוצא יכול להניח שהבעלים איבד אותם והתייאש מהם ואפשר לקחת אותם לעצמו. מופיע במשנה פירות מפוזרים - כמה פירות באיזה גודל שטח? ר' ירמיה שואל שאלות על התשובה לשאלה הזאת בכדי להבין האם זה בגלל שכמות פירות אלו לא חושבים או בגלל שזה טירחה גדולה מדי לאוספם. אביי ורבא חולקים בנושא ייאוש שלא מדעת - אם לא ידוע שהבעלים התייאשו, האם כשייתאשו בהמשך, אפשר להניח שזה כאילו התייאשו מההתחלה ואם כן, המוצא יכול לזכות בחפץ? רבא אומר שזה נחשב ייאוש ואביי אומר שלא. הגמרא מסבירה שבמקרים מסויימים שניהם יסכימו כי בודאי יש ייאוש באופן מיידי או בודאי אין ייאוש באופן מיידי. ואז מביאים סדרה של שאלו על אביי, חלקם ממשנתינו. וקושי אחד מברייתא על רבא. לאביי, צריך להסביר שבמקרים שמותר למוצא לקחת חפץ, צריך להיות מקרה שבטוח לנו שהבעלים יודע באופן מיידי שנאבד ובטוח שיתייאש.