בבא מציעא כח - י"ז באדר ב, 27 במרץ

כיוון שמועלה קושי נוסף נגד ההסבר של רבא לכך שסימנים הם דרבנן, מסיק רבא סימנים דאורייתא. מה אם שני אנשים מביאים סימנים או שאחד מביא סימנים והשני מביא עדים או השני מביא גם סימנים וגם עד אחד? רבא מביא גם עוד מקרים שבהם שני אנשים מביאים סימנים מסוגים שונים ומסביר מי יזכה בחפץ בכל מקרה. לכמה זמן צריך המוצא להכריז על האבידה? רבי מאיר סובר עד שהשכנים ידעו. הגמרא מסבירה כי הוא מתכוון לשכנים באזור בו נמצאת האבידה. רבי יהודה אומר שחייבים להודיע ​​זאת בשלושת הרגלים, ובמשך שבעה ימים לאחר האחרון כדי לאפשר לאנשים ללכת הביתה, לראות אם נאבד להם חפץ ולחזור לתבוע אותו. פרק הזמן הזה שצוין סותר את המשנה בתענית יא לגבי מתי מתחילים להתפלל לגשמים ונאמר שלוקח חמישה עשר יום עד שהאנשים שגרים הכי רחוק יגיעו הביתה. כיצד אפשר לפתור סתירה זו? לאחר חרב בית המקדש היה המוצא מכריז בבתי הכנסת ובבתי המדרש. אבל בשלב מסוים בהיסטוריה, השלטונות היו גובים אבידות ונותנים למלך. מאז, נהגו להכריז בשקט מפה לאוזן בין שכניהם. בבית המקדש, המוצאים היו מכריזים על חפצים אבודים במקום שנקרא אבן הטוען. אפילו כשאחד הביא סימנים, הם היו בודקים אותו עוד יותר כדי לוודא שהם לא משקרים. רב יהודה ורב נחמן חלוקים בשאלה האם יכריזו "מצאתי אבידה" או "מצאתי גלימה (למשל)". האם נוכל למצוא תמיכה לאחת הדעות מהמשנה? בהתחלה, הם לא דאגו שאנשים ישקרו לגבי חפצים אבודים וייקחו חפצים של אחרים, אבל ככל שחלף הזמן, אנשים ניצלו את הסיטואציה. כתוצאה מכך, קבעו חז"ל שכדי לקבל פריט ע"י הבאת סימנים, יש להביא עדים המעידים על נאמנותו של האדם. אם האבידה הוא בעל חיים שיכול לעבוד ועל ידי זה במוצא יכול להרויח מספיק כסף בכדי להאכילו, על המוצא לשמור על בעל החיים. אם לא, המוצא יכול למכור את הבעל חיים ולשמור את הכסף להחזיר לבעלים. האם המוצא יכול להשתמש בכסף? אם כן, המוצא אחראי אם הכסף ילך לאיבוד. רבי טרפון ורבי עקיבא חלוקים בסוגיה זו. אפילו בעל חיים שמייצרת יותר הכנסה מהעלות, לאחר שעברו שנים עשר חודשים, המוצא יכול למכור אותה. שתי בריותות מפרטים כמויות שונות של זמן הדרוש להמתנה לפני מכירת עגלים וסייחים, ואווזים ותרנגולים, מכיוון שהם אינם מייצרים מספיק הכנסה. כיצד מתיישבות הברייתות הסותרות?