בבא מציעא לב - כ"א באדר ב', 31 במרץ

אם מי שמצא חפץ אבוד אינו רוצה להפסיד קבלת פיצוי על מלוא שכרו בעת טיפול בחפץ האבוד, ניתן לקבוע זאת בפני בית דין (שלושה גברים) ואז מי שאיבד את החפץ יזדקק לפצות את המוצא את מלוא הסכום. רבה בר רב הונא רצה להחיל את הדין הזה על מקרה שבו רב ספרא לקח את חצי העסקה המשותפת שלו עם איסור בפני עדים, אבל לא שלושה גברים. רב ספרא דחה הוכחה זו, אך אביי הביא הוכחה ממקור אחר שאכן רב ספרא היה נדרש לחלק את נכסים המשותפים בפני שלושה גברים. אם מוצאים בעל חיים ברפת, זה לא נחשב לאבוד אבל ברשות הרבים כן. האם דברים אלו נאמרו בתוך תחום העיר או מחוצה לה? אם הורה אומר לבן/בת לעשות משהו בניגוד למצוות התורה, לא מקשיבים להורה. לדוגמה, אם הורה אומר לבנו/בתו לא להחזיר אבידה, הילד חייב לא לציית להורה. זה נדרש מויקרא יט:ג שבו מצוות יראת הורים בא יחד בפסוק עם מצוות שמירת שבת. רבי שמעון וחכמים חולקים בהלכות טיענה - האם אפשר לדרוש פיצוי כספי מהבעלים או לא? מה הבסיס למחלוקת? שניהם יסכימו עם זאת, שבאופן תיאורטי אפשר היה לגזור דיני פריקה מדיני טעינה מטיעון קל וחומר. רבא מנסה להסיק מכך שמצוות צער בעלי חיים היא דין תורה, שכן הטיעון של קל וחומר יהיה שאם מחוייבים בעזרה בטעינה, כשאין סבל לבהמה, אז ודאי שחייבים בפריקה. הדבר נדחה שכן טענת קל וחומר יכולה להתבסס על כך שהטעינה אינה כרוכה בהפסד כספי והפריקה כן. אבל אז הגמרא דוחה גם את זה כי גם בטעינה יכול להיות הפסד ממון. מובאים מקורות שונים כדי לקבוע אם רבא צודק בהנחה שצער בעלי חיים הוא דין תורה.