בבא מציעא לה - כ"ד באדר ב', 3 באפריל

רב הונא קובע כי הטוען שהפריט אבד או נגנב, חייב להישבע שהפריט אינו ברשותו. הגמרא מעלה סתירה מברייתא ומוצעות ארבע תשובות, אך אחת נדחית. הוגש מקרה שבו אחד טען שאבדו תכשיטים ובית הדין של רב נחמן תפס ארמון שלו כדי להחליף את התכשיט האבוד. כאשר מצא את התכשיטים, שעלו בערכם, פסק רב נחמן שיחזיר לו את ארמונו ויחזיר את התכשיטים לבעלים. רבא ניסה להקשות על פסיקה זו בהתבסס על משנתנו שמי ששילם קונה זכויות לכפל, כנ"ל גם בשבח. אבל אז הוא מבין ומסביר מדוע המקרים שונים. בקשר לכך מעלה הגמרא עניין לגבי הלוואה - אם היא תיפרע על ידי גביית קרקע וכאשר ללווה יש כסף לשלם, האם הלווה יכול לקבל בחזרה את הקרקע שלו? בנהרדעא פסקו שאפשר להחזיר את הקרקע ויש מחלוקת אם יש או אין הגבלת זמן. אולם הגמרא מסבירה באילו מקרים חל דין זה ובאילו נסיבות הוא לא יחול. הסוגיה האחרונה בנושא זה היא באיזה שלב של עיקול מקבל המלווה זכויות לפירות הקרקע? מי שמשכיר בהמה ואז משאיל אותה למישהו אחר והיא מתה כדרכה (אונס) יש ויכוח למי השואל משלם - לשוכר (במקרה שהשוכר נשבע שהיא מתה כדרכה) או לבעלים המקורי. הגמרא שואלת בדיוק באיזה מנגנון הוא רוכש זכויות בבעל החיים?