בבא מציעא מח - ח' בניסן, 16 באפריל

הדף היום מוקדש ע"י משפחת סוסלנד לע"נ הרב הנרי סוסלנד. הדף היום מוקדש ע"י ג'ודי שוורץ לכבוד יום הולדתה של בתה בקי. רבא מנסה להוכיח את עמדתו של ריש לקיש, שכסף אינו יכול להוות קניין למטלטלין על פי דין תורה, על ידי פסוקים בתורה (ויקרא ה:כא, כג) ומברייתא. בויקרא ה:כא, הפסוק מזכיר תשומת יד, ולפי רב חסדא מדובר בלווה שהתחייב לתת חפץ מסוים למלווה כתשלום עבור הלוואה, ולאחר מכן מכחיש את ההלוואה ואת החפץ שהבטיח. למרות שהדבר אסור, הביטוי אינו חוזר בין שאר המקרים בפסוק כג שבו התורה מחייבת להחזיר את החפץ. רבא מוכיח מכאן את עמדתו של ריש לקיש שכן הלווה קיבל רק כסף והנושה לא משך את החפץ ולכן החפץ לא נחשב עדיין בבעלות הנושה. רב פפא מעלה קושי אבל רבא פותר אותו. הברייתא שהובאה להוכחת עמדתו של ריש לקיש דנה בהלכות מעילה. אם משלמים ברכוש הקדש (שלא בכוונה) עבור שירותיו של אחר, כמו בלן בבית המרחץ, התשלום סוגר העסקה ומיד עובר על דיני מעילה. אבל רבא מסיק מהברייתא שאם דמי השירות כולל גם תשלום עבור חפצים שנותן השירות משתמש בהם, הרי שהתשלום אינו מהווה קניין עד למשיכת החפץ, מה שמוכיח את עמדתו של ריש לקיש. קושי מועלה כנגד הוכחה זו אך נפתר. כשהמשנה מציינת שהחכמים אמרו על מי ששילם כסף על פריט ואז ביטל את העסקה שה' יעניש אותם (מי שפרע), האם זו קללה או שמא הכוונה היא שהחכמים מודיעים לאדם שהקב"ה יכול להעניש אותו? רבא ואביי חלוקים בעניין זה. רבא מביא הוכחה לעמדתו (קללה) מסיפור על רבי חייא בר יוסף שקיבל פיקדון עבור רכישת מלח וכשהמחיר עלה, ביקש לבטל את העסקה. אולם הוכחה זו נדחית שכן ניתנה מקדמה בלבד והעניין היה: סבורים כי במתן המקדמה התחייב על כל העסקה או רק על החלק שמקדמתו כיסה? יש מחלוקת בנושא מקדמה בין רב לרבי יוחנן. מובא ניסיון לפקפק בדעתו של רב אך המקרה עסק בקרקע והגמרא הסבירה שמאחר שניתן לרכוש קרקע בכסף, די במקדמה כדי לדרוש משני הצדדים לקיים את כל העסקה, וחפצי מטלטלין כיוון שלא ניתן לרכוש אותם באמצעות כסף - לכן יש לעמוד בהתחייבותו רק עבור החלק שכבר שולם עבורו.