בבא מציעא נג - י"ג בניסן, 21 באפריל

הלימוד השבוע מוקדש ע"י לין קסוטו לע"נ אמה, חנה בת משה והנה. הדף היום מוקדש לע"נ אניטה דינרשטיין מילדיה ונכדותיה. הדף היום מוקדש ע"י מונה ודוד שוורץ לע"נ מרים אתל בת אהרון הלוי ומירל. חזקיה אומר שפירות מעשר שני שערכה פחות משווי פרוטה, ניתן לגאול אותה על מטבע שכבר שימשה בעבר לפדיון מעשר שני, מכיוון שכשפדה מקודם על המטבע, אנו מניחים שלקח מטבע שהיה יותר גדול מערכם של הפירות ונשאר עליו מקום לפדות את הפירות שפחות משווה פרוטה, כי אנשים אינם מדויקים בחישוביהם ולרוב משתמשים במטבע גדולה יותר מהנדרש. הגמרא מערערת על כך על ידי הבאת משנה שאפשר להבין ממנה שמעשר שני שנתערב בפירות שאינם מעשר שני בטל ברוב. אם חזקיה צודק, אז מעשר שני שאין בו שווה פרוטה אינו בטל ברוב מאחר ששניתן לתקן זאת על ידי פדיון, כהצעתו של חזקיה, ולכן נחשב לדבר שיש לו מתירין שלעולם אינו בטל. הגמרא מנסה לענות על שאלה זו. ברייתא המצוטטת בדיון מזכירה שני מקרים של מעשר שני שבטלים ברוב - פחות משווה פרוטה, ומעשר שני שנכנס לירושלים ויצא. מדוע מעשר שני שהובא לירושלים ויצא אינו בר פדיון (ולכן בטל ברוב)? לאחר שמביאים תשובה אחת לשאלה זו, רב הונא בר יהודה מציע הבנה אחרת של הברייתא. ישנה מחלוקת אמוראים לגבי ההנחה של פסק דינו של חזקיה שמעשר שני שערכו פחות מפרוטה אינו ניתן לפדיון - האם זה כאשר הקרן פחותה מפרוטה או כאשר החומש פחות מפרוטה? בכלל, כיצד מחשבים את תשלום החומש - חומש מהקרן או חומש מהסך הכולל לאחר תוספת החומש (רבע)?