בבא מציעא נה -חג ראשון של פסח - ט"ו בניסן, 23 באפריל

אם מישהו עשה שימוש בשגגה ברכוש הקדש, עליו לשלם את ערך הרכוש בתוספת תשלום חומש. רבי יהושע בן לוי סבר שלא משלמים את החומש אם מדובר בהקדש שני, פריט שהתקדש מפריט של הקדש (על ידי התפסה). הגמרא מקשה על משפט שהיה בברייתא שהובאה כדי לתמוך בדעת רבי יהושע בן לוי ופותרת את הקושי. ברייתא נוספת מובאת לתמוך בדברי רבי יהושע בן לוי. המשנה מונה סכום מינימלי של כסף לאונאה ומודה במקצת. היא גם מונה חמש הלכות שבהן הסכום המינימלי הוא פרוטה. ללוי יש רשימה שונה של מה הן חמש ההלכות שבהם צריך שיהיה שווה פרוטה והגמרא דנה מדוע היו שתי רשימות שונות. המשנה מונה חמישה מקרים שבהם יש להוסיף חומש. אחד מהדינים הוא זר שאכל תרומת מעשר של דמאי. מאחר שהחובה להפריש תרומת מעשר מדמאי הוא מדרבנן (כי דמאי זה מקרה שיש לחשוש שאולי הבעלים לא הפרישו מעשר), רבי אלעזר שואל מדוע חכמים קבעו שיש להוסיף חומש -  מדוע יחמירו כדין תורה? רב נחמן אומר בשם שמואל שהמשנה היא לפי גישתו של רבי מאיר שהחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, כפי שניתן ללמוד מדבריו בהלכות גיטין במקרה שלא אמרו בפני נכתב ובפני נחתם. אך מעלים קושי על ההנחה שר' מאיר סובר שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה.