מאיפה בתורה נלמד שגם הלווה והמלווה אסורים ללוות/להלוות בריבית? מדוע היה צריך שהתורה תפרט מצוות לא תעשה נפרדות לריבית, גזילה ואונאה - מדוע לא יכולנו לגזור אחת מהשנייה, כיוון שכולן דומות בכך שמישהו לוקח משהו שאינו שלו כדין. מדוע היציאה ממצרים הוזכרה בפסוקים על ריבית, ציצית, ומדידות (משלקות)? רבי יוחנן ורבי אלעזר חולקים בשאלה האם בית הדין יכול לכפות על אנשים שגבו ריבית לפי שיעור קבוע מלכתחילה (ריבית קצוצה) להחזיר את תשלומי הריבית שקיבלו.

בבא מציעא סא - שביעי של פסח - כ"א בניסן, 29 באפריל

דף יומי לנשים - הדרן הוא שיעור הדף היומי הראשון המועבר על ידי אשה והזמין באינטרנט מכל מקום בעולם בזמן אמת. השיעורים מועברים בישראל על ידי הרבנית מישל כהן פרבר, שלמדה בתכנית במדרשת לינדנבאום בתכנית מתמידות ובעלת תואר ראשון בתלמוד ובתנ״ך מאוניברסיטת בר אילן. מישל לימדה תלמוד והלכה במדרשת לינדנבאום, בית ספר פלך ומתן. היא ממקימיה של קהילת נתיבות ברעננה. היא מתגוררת ברעננה עם בעלה וחמשת ילדיהם.

Religion & Spirituality

Other

Spirituality

Christianity

Buddhism

Hinduism

Judaism

Islam

הלימוד השבוע מוקדש ע"י מרסי פרל לע"נ יונינה בת שלום בציון השלושים לפטירתה. מספר הלכות הנוגעות לאופן שבו פועל יכול לאכול בשדה שבה הוא עובד, נובעות מהפסוק על קציר בכרם. לפי אחד מהדרשות על המילים בפסוק זה, דורשים שפועל נחשב כבעלים ואינו צריך להפריש תרומות ומעשרות מהפרי אם הוא אוכלו לפני "גמר מלאכה", השלב שבו הפרי חייב במעשרות. רבי ינאי ורבי יוחנן חלוקים בדעותיהם מתי בדיוק חל "גמר מלאכה": האחד טוען שזה קורה בהכנסת הפרי לחצר, ואילו האחר טוען שזה בהכנסתו לבית. כל אחד מהם מבסס את עמדתו על פסוקים בתורה מוידוי מעשרות. מוצגים שלושה מקורות תנאיים כדי להקשות את עמדותיהם של רבי ינאי ורבי יוחנן, שכן כל מקור מניח חיוב במעשרות לפני הכנסת המזון לבית/חצר. עם זאת, כל קושי נפתר. הפסוק המתיר לפועל לאכול בזמן עבודתו מתייחס לפועל שעובד על פירות שעדיין מחוברותלקרקע, בעוד הפסוק האוסר לחסום בהמה מלאכול מתייחס לעבודה על פירות תלושים. מניין לומדים את שאין למנוע מפועל לאכול בזמן עבודתו על פירות תלושים או מבהמה בזמן שעבוד על פירות מחוברים? מנסים קודם דרך קל וחומר אך דוחים ובסוךף לומדים מדרשות על פסוק או מפשט הפסוק.

בבא מציעא פח - ל"ג בעומר - י"ח באייר, 26 במאי

מהתיאור של נרטיב של מפגשו של אברהם עם המלאכים, לומדים לקחים ממעשיו ותובנות באשר להתנהגויות שראוי לחקות. פועל בעובד בשדה יכול לאכול מפירות השדה בו הוא עמל. המשנה מפרטת את הנסיבות שבהן זה מותר. מניין בתורה נגזרות הלכות אלו?

בבא מציעא פז - שבת י"ז באייר, 25 במאי

רבי יהודה הנשיא ורבי נתן היו האחרונים מתקופת המשנה (סוף משנה), ורבינא ורב אשי היו האחרונים מתקופת התלמוד (סוף הוראה). המימרה הזו כנראה מתייחסת לעריכת המשנה והתלמוד. רבה בר נחמני נהרג מאימת המלך. מותו הטראגי של רבה בר נחמני מסופר וכיצד הוא קשור לצורך בו בשמים כדי ליישב מחלוקת בין הקב"ה והחכמים בישיבה שבשמים. המשנה מדגישה את החשיבות של מנהג המקום ומביא וסיפור על רבי יוחנן בן מתיא ובנו וההבטחה שהבטיחו לפועלים לגבי אוכל שיספקו. בגין הסיפור הזה, הגמרא מתחילה סדרה של דרשות על הסיפור של אברהם והמלאכים והאוכל שהגיש להם.

בבא מציעא פז - ט"ז באייר, 24 במאי

רבי יהודה הנשיא מספר שר' אלעזר בר' שמעון היה גדול ממנו בתורה. איך אנחנו יודעים את זה? רבן שמעון בן גמליאל, אביו של רבי יהודה הנשיא, היה ידוע על ענוותנותו, כמו גם יונתן בן המלך שאול ובני בתירה. רבי יהודה הנשיא גם קיבל יסורים שבסופו של עזבו אותו. הם באו עליו בגלל מעשיו והוא נרפא בזכות מעשיו. לאחר מותו של רבי אלעזר, רבי יהודה הנשיא הולך למצוא את בנו של רבי אלעזר שעסק בזנות ומחזיר אותו להיות תלמיד חכם. הוא עושה את אותו הדבר לנכדו של רבי טרפון. מובאים ציטוטים שונים להראות את חשיבות לימוד התורה. רבי חייא היה ידוע כמרביץ לתורה בקרב תלמידים רבים על ידי העצמתם ללמד אחרים. מסופרים סיפורים נוספים על גדולתו של רבי חייא.

בבא מציעא פה - ט"ו באייר, 23 במאי

הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן בלונג איילנד לכבוד נישואין של אסתי וברוך, נכדה של גיטה ירוסלביץ-נויפלד. הסיפור על רבי אלעזר ברבי שמעון מוביל לדיונים על השמנתו ושל רבי ישמעאל בן רבי יוסי. יופיו של רבי יוחנן היה ידוע והוא היה יושב מחוץ למקום ששם טבלו הנשים כדי שנשים תתעברנה וילדו ילדים יפים כמותו ותלמידי חכמים כמותו. רבי יוחנן רחץ פעם בירדן וריש לקיש, שהיה שודד, ראה את בבואתו היפה, חשב שהיא אישה וקפץ אחריו. רבי יוחנן עודד אותו להשתמש בכוחו לתורה והפך לתלמיד-חבר הגדול ביותר שלו. אולם, במחלוקת אחת ביניהם שבו רבי יוחנן חירף את רייש לקיש בהתייחסו לעברו כשודד, רבי יוחנן גרם למותו של ריש לקיש, מה שבסופו של דבר הוביל למותו של רבי יוחנן כשאיבד את חברותא הקרובה אליו ביותר. הגמרא חוזרת אז לסיפורו של רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון, ולכך שמצפונו הוכה ממעשיו הקודמים (שתפס גנבים וגם גרם למותו של הבנאדם שהעליבו), מה שמאלץ אותו לבקש מהקב"ה להביא עליו יסורים. אשתו עוזבת אותו, ובמותו הוא מבקש ממנה להשאירו בעליית הגג מכיוון שידע שהרבנים לא ירצו לקברו. לבסוף (כ-20 שנה לאחר מותו), הם קוברים אותו במערה לצד מקום קבורתו של אביו.

בבא מציעא סא - שביעי של פסח - כ"א בניסן, 29 באפריל

Download our free app to listen on your phone