בבא מציעא טז - ה' באדר ב', 15 במרץ

הדף היום מוקדש ע"י מרים אדלר לכבוד ילדיה על חזרתם הביתה לקיבוץ סעד.  רב פסק שאם המוכר מכר קרקע גזולה ואז רכש אותה לאחר מכן מהבעלים המקורי, ההנחה היא שהמוכר מכר במקור את הקרקע וכל זכויות על הקרקע שיהיו למוכר בעתיד ולכן הקרקע נחשב בבעלותה של הקונה. ההיגיון מאחורי פסיקתו של רב הוא מקור לוויכוח בין מר זוטרא לרב אשי. האם זה בגלל שהמוכר לא רוצה שהקונה יקרא לו גנב או בגלל שהמוכר רוצה להיות ידוע כאמין? מה הנפקא מינה בין השניים? מובאות שלוש תשובות - שתי הראשונות נדחות. הגמרא מזכירה וריאציות על מקרה זה שבו רב יפסוק שהמוכר לא התכוון להעביר זכויות לקונה. באיזה שלב בהליך המשפט כבר לא רלוונטי פסק הדין של רב? שתי קושיות מועלות נגד רב, אך הן נפתרות. פסיקה נוספת של רב בסוגיה קשורה: אם מוכר אומר לקונה "השדה הזה יהיה שלך מעתה, כשארכוש אותו", המכירה תקפה. רב סובר כרבי מאיר שניתן להקנות דבר שלא בא לעולם. שמואל ורבי יוחנן חולקים אם מוצאים שטר הקנאה או עם הנפק ברחוב, האם מחזירים למלווה? האם אנו יכולים להניח שעדיין לא שולם, שהרי אילו היה, הלווה היה קורע אותו, או שמא מניחים שפרע, שהרי אם לא פרע, הרי המלווה בטח היה שומר עליו?