בבא מציעא יג - ב' באדר ב', 12 במרץ

דף נלווה בבא מציעא יג אם מישהו מוצא שטר חוב ברחוב ולא ברור אם נפרע או לא, האם ניתן להחזירו לנושה? לדעת רבי מאיר, זה תלוי אם צוין בשטר שעבוד קרקעות - אם כן, לא מחזירים את השטר שמא יגבו קרקע שלא כדין. חכמים חולקים על רבי מאיר וקובעים שבכל מקרה לא מחזירים את השטר. ישנן שתי הצעות להסביר את מקרה המשנה - האם מדובר במקרה בו הלווה מסכים שההלוואה טרם נפרעה או שמא הלווה טוען שנפרעה? ראשית, הגמרא מציעה את ההסבר הראשון (הלווה מודה)  ומסבירה את עמדתו של רבי מאיר שיש לחשוש לבעיה בתאריך הכתוב בשטר ועל פי זה יגבו נכסים מלקוחות שלא כדין מתאריך שהוקדם להלוואה. אולם, מביאים סתירה ממשנה בבבא בתרא שאין חשש כזה. רב אסי ואביי פותרים את הסתירה בדרכים שונות. מעלים קושיות מול שניהם ופותרים אותם. בפתרון לקושי על אביי, הם מניחים כי אביי סבור כי רבי מאיר חושש שאם יש שעבוד נכסים, הנושה והלווה עלולים לקשר יחד לשקר על מנת להחזיר ולחלוק קרקע שמכר הלווה (חוששים לפרעון ולקנוניא). מכיוון ששמואל אינו חושש לקנוניא, עליו להסביר כרב אסי או מציעים שאולי הוא הבין את המקרה במשנתינו בצורה אחרת - שהלווה טוען שהוא פרע את החוב. אם כן, הבסיס להבחנה של רבי מאיר הוא שהוא סובר שאם מסמך אינו כולל שעבוד נכסים, לא ניתן לגבות אותו כלל. לכן, אם אין שעבוד נכסים, ניתן להחזירו לנושה ללא חשש לגבייתו. ובכל זאת, הוא מוחזר כדי שהנושה יוכל להשתמש בנייר לשימושים אחרים, כגון לכיסוי כד. אם יש לה שעבוד נכסים, אנו סומכים על הלווה שהוא פרע את החוב ולא מחזירים את השטר למלווה (כי אם יגבה, יגבה שלא כדין). יש מחלוקת בין רבי יוחנן ורבי אלעזר ביאזה מקרה חולקים רבי מאיר וחכמים כשהלווה מודה שעדיין קיימת הלוואה או כשטוען שפרוע. כל אחד מהם מסביר לפי עמדתו את בסיס למחלוקת בין רבי מאיר לחכמים. הגמרא מציגה ברייתא ומסבירה שהיא תומכת בעמדת רבי יוחנן ומעלה קושי אחד נגד עמדתו של רבי אלעזר ושניים נגד שמואל. אולם מתעורר קושי כי הברייתא חולקת בשני עניינים על רבי אלעזר!