בבא מציעא יח - ז' באדר ב, 17 במרץ

הדף היום מוקדש לכבוד אודרי מונדרו מילדיה ונכדיה. הדף היום מוקדש ע"י גבריאל ודניאל אלטמן לכבוד נישואין של בתם סופיה היום, ונישואין הטריים של בנם אייזק, ולציון יום פטירתו של משה רבינו זצ"ל.  הדף היום מוקדש ע"י שרה דבורה סימונז לע"נ אברהם נחום בן ישראל סימילס. ישנו עוד ניסיון לא מוצלח למצוא מקור שיוכיח כי אלמנה מן האירוסין מקבלת את כספי הכתובה, גם אם לא הייתה לה כתובה. לפיכך, חיזוק אביי לדברי ר' יוחנן מהמשנה בכתובות פח: תוקנה ונגזרת ישירות מדברי המשנה על ידי דחיית האפשרות שהמשנה מתייחסת רק למקום שבו בכלל לא כתבו כתובות ונשים השתמשו בגט לדרוש כספי הכתובה. לפיכך מתייחסת המשנה אפילו למקרה שכותבים כתובות ובכל זאת אנו מתירים לאשה לגבות את דמי הכתובה שלה גם ללא המצאת מסמך הכתובה ואין הבעל נאמן לומר 'פרעתי'. המשנה אומרת שאם מוצאים גט או צוואה או שטר מתנה, אי אפשר להחזירו כי אולי האדם שינה את דעתו והחליט לא לתת אותו. מכאן משתמע שאם הבעל אומר עכשיו שהוא רוצה לתת את הגט (לדוגמה) לאחר שזה נמצא ברחוב, הוא יכול, גם אם חלף זמן. זה סותר משנה בגיטין כז שפוסקת שאפשר לתת רק גט שנמצא מיד ולא לאחר שחלף הזמן, כיון שאולי מישהו אחר בשם זה איבד אותו וזה לא הגט שנכתב לשם איש הזה ולאשה הזו. רבה פותר זאת על ידי הבחנה בין מקום שיש בו שיירות וידוע שיש שני זוגות בעלי שמות זהים. רבי זירא מעלה את אותה סתירה אבל בין המשנה בגיטין לתוספתא, לא מתוך דיוק ממשנתנו. הוא פותר את הסתירה כרבה, אולם לא ברור אם הוא מגביל את המשנה רק למקרה שיש בו שיירות או גם כשידוע שיש שני אנשים בעלי שמות זהים. אם הוא חולק על רבה בנושא זה, מה שורש הויכוח שלהם? מדוע בחר רבה להביא את הסתירה ממשנתנו ורבי זירא להביאה מהתוספתא? רבי ירמיה ורב אשי מביאים כל אחד שתי פתרונות אחרים לסתירה בין התוספתא והמשנה בגיטין.