בבא מציעא יט - ח' באדר ב', 18 במרץ

הדף היום מוקדש ע"י אלי אלפרוביץ' לע"נ סבתה פרימה איוסלוביץ שנפטרה השבוע בגיל 97.  רב אשי לא היה בטוח אם מחזירים חפץ אבוד בסימנים זה דין דאורייתא או דרבנן. כתוצאה מכך, כשיישב את הסתירה בין התוספתא שהתירה להחזיר גט אבוד לאישה כשהבעל הסכים לבין המשנה בגיטין שלא התיר, הסביר שאפשר להחזיר אותה אם הבעל יתן סימן מובהק ולא סימן יותר בסיסי. רבה בר בר חנה איבד גט שהוא היה אמור להביא לאישה. הגט נמצא והחזירו עלו ל ידי מתן סימן (בסיסי) וגם על ידי טביעות עין, המותר במיוחד לגדולי התורה, אך הוא לא היה בטוח אם הרבנים התירו להחזירו אליו בגלל הסימן או ע"פ טביעות עינו. התוספתא בבא מציעא א:ה, שהובאה קודם לכן, קבעה שניתן להחזיר גט לאישה או שחרור לעבד אם הבעל/האדון יסכימו. לשני המסמכים יש השלכות כספיות, שכן פירות של האישה שייכים לבעלה בנישואין אבל שייכים לה בגירושין. אם כן, מדוע איננו חוששים שאולי הם לא התגרשו/שוחררו, ובאמצעות החזרת המסמך לאישה או העבד, ייתכן שאנו מאפשרים להם לאסוף רכוש שאינו שלהם כדין? אם נותנים מתנה בשפה "מהיום לאחר מיתה" הם מתכוונים שגוף הפריט ניתן במתנה, אך התוצרת עדיין בבעלות הבעלים המקורי עד מותו. ישנה סתירה נוספת בין משנתנו לברייתא בעניין החזרת צוואות. ניתן לפתור את הסתירה בשתי דרכים.