בחלק הראשון של השיעור עוסק הרב שג"ר בשיטת הרמב"ם כחוסר היכולת לחקור אחר תכליתיות הנבראים כמביאה ליראה ואהבה עמוקים כלפי ריבונו של עולם – 'את הכל עשה יפה בעיתו'. בחלק השני של השיעור דן הרב בצד ההפוך של התכליתיות כפי שהיא נראית בטבע כמורה על כוונת מכוון מעבר לתודעה תבונית גרידא – בניגוד לשיטתו של אריסטו.