הספר "מה שלימד הבודהה" שכב לי ליד המיטה תקופה,

ופתאום מצאתי את עצמי יושב מול מי שתרגם אותו לעברית

המורה והסופר אבי פאר.

ציפיתי לשיחה רוחנית על שקט ומדיטציה,

אבל במקום זה קיבלתי שיעור מטלטל, חשוף ופרקטי על איך לחיות בתוך הכאוס והשריטות של כולנו.

אבי הראה לי שבודהיזם הוא לא ניתוק מהמציאות,

אלא כלי עבודה יומיומי להתמודד עם פחדים, כעסים ומה שהוא מגדיר כ"פוסט-טראומה שכולנו סוחבים".

אהבתי את ההבדל הקריטי שהוא תיאר בין משהו שמרגיש לנו "נעים" ברגע זה, לבין משהו שבאמת "מיטיב" איתנו לטווח הארוך.

דיברנו על איך אפשר סוף סוף להניח את "שק האבנים" (האשמה והפחד) שאנחנו סוחבים על הכתפיים, ולמה דווקא משבר או טראומה הם חלון הזדמנויות נדיר לשינוי אמיתי.

יצאתי מהמפגש הזה עם הרבה פחות משקל על הכתפיים והמון מוטיבציה. תכינו כוס קפה, הצטרפו לדיאלוג הזה, ותנו לו לחלחל פנימה. האזנה נעימה.