בפרק החדש שיכלול בו בסך הכל שבועיים, נתכונן עם הביטלס למסע להודו.

ההכנות הללו כוללות בהן הקלטה של לא פחות מארבעה שירים שמתוכם יבחרו שניים לסינגל החדש של הביטלס שישתחרר כשהם כבר יהיו אי שם ברישקש.

ליידי מדונה, הביא שוב את הכתיבה הנוסטלגית של פול אבל גם המשיך את קו הגעגוע שלו לאימו מרי כשהוא החליט לפאר אותה בשיר שיוקדש לה ולכל האמהות והנשים.

ג'ון החל לכתוב את 'מסביב ליקום' כשיר שלילי, אבל סיים עם שיר קוסמי שהיה שיר הלל לתורת המהרישי.

ג'ורג' השלים בעידודו של פול את הקלטת 'האור הפנימי' שלו שהחלה בבומביי.

לבסוף, כדי להשלים את ההכנות, נתבקש ג'ון להביא שיר נוסף עבור פסקול הסרט 'צוללת צהובה' והביא שיר נבחני במיוחד - היי בולדוג.

1968 הייתה שנה שבה הביטלס עברו שינויי עומק – אישי ויצירתי – שהשפיעו על הדרך שבה ראו את העולם ואת המוזיקה שלהם.

הפרק הראשון בסדרה, מתמקד בחודש ינואר 1968 - חודש מעניין, מורכב ושונה עבור הביטלס

איזה כיף זה להתחיל סדרה חדשה בביטלמניקס!

ביום שני הקרוב אני אפצח בסדרה על שנת 1968 של הביטלס.שנת 1968 הייתה שנה שונה מאוד בנופך של הביטלס. שנה מאוד יצירתית אבל גם שנה של אי שקט וכאוטיות.

הביטלס, פוסט 'מסע הקסם המסתורי', התכוננו בתחילת השנה למסע להודו.המטרה היתה ללמוד מדיטציה טרנסצנדנטלית אצל המהארישי, חוויה שהשפיעה על חלק גדול מכתיבתם באותה תקופה. באותה השנה הם הקימו את חברת אפל, שהפכה למוקד לניסיונות יצירתיים אבל גם לאתגרים ניהוליים.

בסופה של השנה, הם הוציאו את האלבום הלבן הכפול שהיה האלבום הכי ארוך והכי מגוון שראה אור תחת ידי הביטלס והציג את הפנים השונות של כל אחד מחברי הלהקה, ועל הדרך חשף גם מתחים וקונפליקטים שהלכו וגברו ביניהם. אלבום בארבעה גוונים של לבן.

הצטרפו אלי לסדרה על שנת 1968 של הביטלס בביטלמניקס.

בפרק החדש של ביטלמניקס אני מתעמק באלבום מיינד גיימז של ג'ון לנון.

אלבום שנוצר בתקופה מורכבת בחייו של לנון, במיוחד מהפן האישי-זוגי אבל לא רק. איום מוחשי ומהותי היה קיים מצד רשויות ההגירה של ארה"ב שאיימו לגרשו מהמדינה בכל עת.

אחרי האפיזודה הפוליטית באלבום הקודם, ג'ון הוריד הילוך באקטיביזם הפוליטי שלו ובעזרת עורך הדין ליאון וויילדס, התמקד במאבק לקבל את הגרין קארד הנכסף.

כשלון האלבום הפוליטי, הביא אותו לפרישה קצרה מעשיית מוזיקה והתמקדות בקריירה של יוקו. לאט לאט התעורר בו התאבון והמשבר הזוגי ביניהם הביא לכתיבה של שירים אפולוגטים מאוד ששיקפו הן את הבעיות הזוגיות, אבל גם את המשבר עם רשויות ההגירה, את הורדת ההילוך מהאקטיביזם הפוליטי שלא הניב עבורו פרי, את הצד הרוחני של ג'ון שתמיד היה קיים שם אבל הרים שוב את ראשו וכמובן את החיבה הגדולה לרוקנרול הישן והטוב.

בפועל ג'ון יצר אלבום המשך שנשמע פנטסטי ומלא חיים ולרוב יש בו גם שירים טובים ומגובשים. אלבום שהתעלה על קודמו בהצלחה ובמכירות, אבל האמירה בו התפזרה לכל הכיוונים ובעיקר השאירה טעם רע כשהיא שיקפה באופן שקשה היה להתעלם ממנו את הריב המתוקשר בין ג'ון ופול בתקופה הזו.

איך זה נראה כששירים מתעוררים לחיים והופכים מצלילים ודמיון למשהו מוחשי, צבעוני, סוריאליסטי ונפלא?

הפרק החדש ינסה לענות על השאלה ויעסוק בפעם הראשונה בה הביטלס בוראים לבדם (ובעזרת אנשי צוות נבחרים), עולם של ויז'ואל שמשלים את עולם הצלילים שהם יצרו באולפן ההקלטות.

הפרק יעסוק במסע הצילום עבור הסרט שהם מעקשים לעשות לבדם. שישה עשר ימים של צילומים מבולגנים, לא מתוכננים, סצנות שנגנזות ושחקנים מקצועיים שמקטרים.

גם הערכת חסר יוצאת דופן של עריכת הסרט, מובילה לעריכה קשה וסיזיפית וארוכה פי עשרה ממה שהם תכננו עבור הסרט.

התוצאה בעיניי נפלאה, אבל מה חשבו על המוצר המוגמר אנשי חברת NEMS כשפול הציג להם את הסרט?

על הכל כולל הכל ועוד, אדבר בפרק החדש.

בפרק החדש נשמע על צד אחר של הביטלס. צד שבעצם לא שמענו עד לפרויקט מסע הקסם המסתורי. צד שהוציא מהביטלס את אותו האוונגרד שהתגלה להם במהלך שנת 1966 ותחילתה של 1967.

זו לא היתה הפעם הראשונה בה שולבו בסרטים של הביטלס יצירות שלא היו קשורות באופן ישיר למוזיקה של הביטלס אלא נעשו על מנת להדגיש סצנות בסרטים, אבל הפעם לצד השירים ה'רגילים' בסרט, הקליטו הביטלס בעצמם את אותן יצירות קטנות ושונות. חלקן נכנס לסרט עליו הם עמלו וחלקם נשאר בחוץ: קטעים שקיבלו שמות מוזרים ברוח הפרויקט המוזר הזה: 'מסע אווירי אינסטרומנטלי' - יצירה אוונגרדית ארוכה ממנה זוקק הקטע Flying, 'החלום של ג'סי' שליווה את אחת הסצנות המפורסמות מהסרט, ו'האקורדיון הפראי של שירלי' שאמור היה ללוות את 'החלום של נאט', סצנה שצולמה ונגנזה בסופו של דבר.

בנוסף שולבה בסרט מוזיקה נוספת אותה הביטלס לא יצרו אבל חלקה היה עיבודים שונים למוזיקה שלהם וחלקה שימש כחיזוק לסצנות המוזרות.

הביקור בלוס אנג'לס וסן פרנסיסקו חידד לו עד כמה הכיוון הפסיכדלי של הביטלס לא היה עבורו. הוא כתב שיר שנראה שבפשטות היה על איחור של דרק טיילור להגיע לבית ששכרו בני הזוג ב LA, אבל זה היה שיר קינה על תקופה שהסתיימה ועל דור מבולבל שריחף בחלל ללא שום מטרה.

במידה מסויימת השיר Blue Jay Way היה אנטיתזה לפרויקט שהגה פול - מסע הקסם המסתורי וראה בו את איבוד דרכה של הלהקה במיוחד עכשיו לאחר מותו של בריאן אפשטיין ולכן מה יותר טוב מלשלב אותו בפרויקט הזה?