דבר מלכות – בהעלותך תשנ"א (אותיות ג'-ד')

הרבי מסביר את הפסוק "בהעלותך את הנרות – עד שתהא שלהבת עולה מאליה", כהוראה לעבודת האדם: כל יהודי צריך להאיר את נשמתו ואת סביבתו, עד שהאור יבער מעצמו – בלי תלות חיצונית.הכוונה היא להגיע לעבודה פנימית ואישית עמוקה, שהנר – כלומר הנשמה – תאיר מתוך עצמה.זו דרגה שבה גם הגוף, בחומריותו, נהיה כלי לקדושה ומאיר מאליו.הרבי מדגיש שחינוך אמיתי הוא כזה שבו האדם מדליק אצל הזולת את היכולת לעלות לבד.בכך הופך כל יהודי ל"כהן", שמדליק נרות – הן אצלו והן אצל אחרים.המסר חזק במיוחד לדורנו – הדור האחרון של הגלות והראשון לגאולה.התביעה היא שנאיר את העולם כולו, עד שכל אחד יהיה "נר דולק" שמאיר את סביבתו בטבעיות.