דבר מלכות, דברים, תשנ"א, אותיות ח' -י"א.

משה התחיל בתפילתו באמירת "אתה החילות להראות את עבדך - פתח להיות עומד ומתפלל", אף על פי שנגזרה עליו גזירה שלא יכנס לארץ ישראל. למרות זאת, המשיך להתפלל ולבקש מהקב"ה להכניס את עם ישראל לארץ, אף לאחר שקיבל ציווי "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה". תפילתו מסמלת את ההקרבה והמסירות של הרועה האמיתי, שמבקש שגם תלמידיו ייגאלו איתו בגאולה שלימה. לימוד זה מתקיים בכל הדורות, ועד למשה שבדורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שדורש להתפלל ולבקש "עד מתי". בשבת תשעה באב שנת תשנ"א נוצר זמן ומקום מיוחד, בבית המשולש - בית תפילה, תורה וגמילות חסדים - שבו האחדות והאהבה מבטלות את סיבת הגלות, ומתאפשרת ביאת המשיח. המשיח, "מלך מבית דוד", יגאל את כל ישראל ויוליך אותם לארץ הקודש, לירושלים ולבית המקדש השלישי. בתקופה זו נעשה קודש ועשירי מנחם אב הופך ליום של שמחה. על אף האמונה בביאת המשיח, התורה מלמדת להמשיך בעבודת הקודש, בלימוד התורה, במצוות ובצדקה, במיוחד בימי תשעה באב עד חמשה עשר באב, ולערוך סיומים והתוועדויות בשמחה, ולהכין את עצמנו לקבלת הגאולה.