בדבר מלכות פרשת ויצא, אות י' משנת תשי״א, מדגיש הרבי את הרעיון שהירידה של יעקב אבינו מבאר‑שבע לחרן היא לא רק מסע גשמי, אלא תהליך רוחני עמוק. הירידה הזו מסמלת את האפשרות להביא את הנשמה לעולם החומרי ולהפוך אותו לכלי לגילוי האלוקות. הלינה של יעקב במקום ההוא מראה מצב שבו העצמות האלוקית פנימית נחשפת, במובן שבו אין דרגות גבוהות ונמוכות אלא גילוי פנימי ואחיד. עם זאת, המסר המרכזי אינו התכנסות פנימית בלבד, אלא הצורך להביא את הרוחניות להתגלות גם בעולם החיצוני דרך תורה, מצוות וחסידות, וכך ליצור חיבור בין קדושה עליונה לעולם מתוקן. כל יהודי מוזמן לקחת חלק בתיקון עולם, כשהגשמיות הופכת לכלי למילוי רוחני, והחיים החומריים מקבלים משמעות של בית אלוקים.