בשיחה זו עוסק הרבי בעיקר במצוות ביכורים, הפותחת את פרשת כי תבוא. הרבי מסביר שהביכורים אינם רק עניין טכני של הבאת ראשית הפירות לבית המקדש, אלא הם מבטאים עיקרון יסודי: יהודי עצמו הוא בבחינת “ביכורים” - הראשית והנבחר שבבריאה, המוקדש כולו לה'.

המשמעות היא שכל ענייני האדם, גם העיסוק הגשמי והיומיומי ביותר, צריכים להיות בבחינת “לפני ה' אלוקיך”. כשם שהחקלאי מביא את הפירות הראשונים ומכריז שכל מה שיש לו מאת ה' הוא, כך גם היהודי נדרש להכיר שכל חייו ונכסיו שייכים לה' ומתוך כך להשתמש בהם לעבודתו.

הרבי מדגיש שהקשר למצוות ביכורים קשור לברית הכוללת עם התורה כולה: כמו שהביכורים הם הראשית שממנה נמשך שפע לכל הפירות, כך גם מסירות היהודי לה' בתורה ובמצוות משפיעה על כל פרטי חייו.