בשיחה זו, הרבי עוסק במעלת עבודת בני ישראל בהקשר לקביעות השנה החדשה. הוא מדגיש את משמעות ראש השנה כזכר לבריאת העולם, ובמיוחד לבריאת האדם הראשון ותחילת עבודתו בעולם. הרבי מסביר כי בעת הבריאה הטביע הקב"ה בעולם כוח אלוקי מצומצם, הנקרא "אלקות שבערך העולם". אדם הראשון, על ידי עבודתו, גילה בעולם את הכוח האלוקי שנמצא בו, והוסיף והמשיך אליו כוחות אלוקיים נעלים שלא היו בו עד עתה, הנקראים "אלקות שלמעלה מהעולם".

הרבי מקשר את הדברים לתאריך בו אנו עומדים, הזמן והפרשה, ולשנה החדשה הנכנסת, שנת תשנ"ב. בכל פרט ופרט שמבאר, הוא חוזר ומדגיש כיצד משתקפים בו אותם שתי דרגות: שלמות העולם מצד עצמו והשלמות המתווספת בו על ידי עבודת ישראל. בסיום השיחה, הרבי מדגיש שעבודת בני ישראל תסתיים ותגיע לשלמותה רק בגאולה, אז יגיע העולם לשלמותו והאלקות תתגלה בו על כל דרגותיה.