השיחה מדגישה את מעלת היום והזמן בשבתות נצבים וילך, בעיקר בשל קרבתם לראש השנה, הקביעה של ראש השנה, ומשמעותם בעבודת האדם.

מוצג רעיון של “אלקות שבערך העולם” (הכוח האלוקי שבעצם הבריאה והמציאות בלי עבודת האדם) מול “אלקות שלמעלה מהעולם” - זוהי ההוספה הנעשית בעבודת האדם, שמגלים תכונות אלוקותיות גבוהות שבעולם, מעבר למה שניתן מראש לפני המעשים.

השיחה קוראת לראות בשנה זו (השנה של השיחה, תשנ"ב) סימנים מיוחדים של גאולה ושלימות, שהיא כבר מתגלה במקומות רבים. ומדגישה שבסופו של דבר עבודה של עם ישראל תביא לגילוי מלא של מלכות ה׳ בעולם.