הסיפור שלנו היום הומצא לבקשתם של דון דר ותו קאלו, שהם אחים והם שביקשו סיפור שמתרחש בעולם שכולו פורטנייט, תהנו ⚡⚡⚡

תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:

https://www.instagram.com/kaden_and_tommy

לערוץ יוטיוב שלנו:

https://youtube.com/@kaden_tommy

לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:

https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy

הסיפור כפי שיצא מהבוט:

דון דר ותו היו שני אחים שגרו בקיבוץ קטן בעמק, בין שדות ירוקים וריח של דשא רטוב בבוקר. הם היו בלתי נפרדים - בונים יחד מבצרים מענפים, מתחרים מי ימצא את האפרסק הכי מתוק בעץ ליד חדר האוכל, ומבלים שעות במשחקי דמיון. אבל היה משחק אחד שהם אהבו במיוחד - פורטנייט.

יום אחד, כשישבו בחדרם אחרי ארוחת ערב, קרה משהו מוזר. המסך של המחשב הבהב באור כחול חזק, ורוח קלה עברה בחדר. לפני שהם הספיקו להבין מה קורה, הכול סביבם התחיל לזהור - והם נשאבו פנימה!

כשפקחו את העיניים, הם עמדו באמצע שדה ירוק רחב, עם עצים, הרים, ומבנים צבעוניים מסביב. השמיים נצצו, ובידיהם הופיעו גרזנים מבריקים. "תו, זה לא אמיתי... נכון?" אמר דון דר. אבל אז הופיע שלט באוויר שכתב באותיות גדולות:

"ברוכים הבאים לעולם האמיתי של פורטנייט!"

הם הביטו זה בזה בעיניים גדולות. "אז עכשיו... אנחנו באמת בתוך המשחק?" שאל תו.

"נראה שכן," ענה דון דר, "וזה אומר שיש לנו משימות!"

בדיוק אז נשמע קול רעם, ומטוס ענק טס מעליהם. דלת נפתחה, וממנו החלו לקפוץ שחקנים עם מצנחים צבעוניים. "בוא נצטרף אליהם!" צעק תו. הם מצאו עגלה ישנה בקיבוץ, קשרו אליה מצנחים מאולתרים מחולצות, ורצו למעלה לגבעה. כשקפצו – הם ממש עפו!

הם נחתו ליד אסם עזוב, מלא קופסאות מתכת. תו פתח אחת ומצא בתוכה רובה מים ענקי, עם מדבקה שכתוב עליה “Splash Blaster”. דון דר מצא כלי מוזר שנראה כמו גרזן אך הבריק באור כחול – “גרזן הבנייה האגדי!”.

"נבנה מחסה לפני שהסופה תגיע!" אמר דון דר, זוכר את חוקי המשחק. הם התחילו לאסוף עצים, מתכות, וברגים שמצאו ליד מחסן הקיבוץ הישן. תוך דקות הקימו מבצר קטן, עם קירות גבוהים וחלונות להשקיף מהם.

פתאום שמעו קול רעם נוסף – הפעם זה לא היה מטוס, אלא סופה סגולה שהתקרבה! היא סובבה את השמיים והאוויר התמלא בנצנוצים. "זו הסערה!" צעק תו, "אנחנו צריכים להיכנס למעגל הבטוח!"

הם קפצו לעגלה, דחפו אותה יחד ורצו במורד השביל. בדרך עברו ליד הלול, שם גילו תרנגולות מצחיקות עם כנפיים סגולות. "אם נרכוב עליהן, נוכל לעוף מעל הסערה!" הציע תו. הם טיפסו על תרנגולות הצחוק, שאכן החלו לרפרף בכנפיהן ולהעלות אותם גבוה מעל השדות.

מהאוויר ראו הכול - את חדר האוכל של הקיבוץ הפך למגדל פורטנייט ענקי, את הבריכה עטופה בקרח כמו משימת חורף, ואת גן הילדים מוקף בבלונים צבעוניים מהעונה החדשה.

כשהסערה נחלשה, הם נחתו על גג הרפת. שם חיכתה להם קופסה מוזהבת. "בטח זה אוצר אגדי!" אמר דון דר בהתרגשות. הם פתחו אותה לאט, ובתוכה מצאו קסדות מבריקות עם מדבקה של "קבוצת הקיבוץ המנצחת".

פתאום נשמע קול מהשמיים: "שחקנים יקרים, נשארתם אחרונים! מוכנים לגמר?"

הם הביטו זה בזה בחיוך ענק. “ברור שכן!”

הם בנו במה על הגג, הציבו שלטים עם ציורי שמש ועננים, ועמדו זקופים כשמסך ענק בשמיים הראה: "המנצחים הגדולים: דון דר ותו מהקיבוץ!"

הכול התמלא באור צבעוני, ובתוך רגע הכול התחיל להסתחרר שוב. כשהתעוררו - הם כבר היו בחדרם, יושבים מול המחשב.

"תראה," אמר תו, "המשחק עדיין פתוח, אבל עכשיו אנחנו רק דמויות קטנות על המסך..."

דון דר חייך. "אז אולי זה לא משנה אם זה אמיתי או לא. מה שחשוב זה ששיחקנו יחד."

הם קמו, הביטו מהחלון על השדות, וראו את השמש שוקעת מאחורי האסם. באוויר נשמעה לפתע תרנגולת קוראת, כאילו אומרת – "אל תשכחו, תמיד אפשר לשחק גם בעולם האמיתי."

וכך, בכל יום אחרי הלימודים, דון דר ותו היו בונים מבצרים אמיתיים בשדות, מחפשים "אוצרות" בין העצים, ומדמיינים שהסערה מתקרבת.

אבל בתוך ליבם – הם ידעו שפעם אחת, זה באמת קרה.

והם היו המנצחים.