אם נקשיב לדיבור הפנימי שלנו נגלה שאנחנו המבקרים הכי קשוחים של עצמנו.

בעברית גם למילים נרדפות ישנה משמעות שונה וייחודית. מהי המשמעות של המילה אמור? כיצד היא מתקשרת לדיבור הפנימי שלנו?

ומהם הטיפים שהיא מעניקה לנו לדיבור פנימי רך וחומל?

הדיבור והיחס שלנו לעצמנו משפיע בצורה רבה על הדיבור והיחס לזולת ובמיוחד לקרובים אלינו, בן הזוג והילדים.

"אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם"- מפרש רש"י "להזהיר גדולים על קטנים". איך אפשר לגרום לעצמנו וגם לזולת לזהור? ועל אילו ציווים נוספים נאמר "להזהיר גדולים על קטנים"? מה משותף להם ואיזה מסר אופטימי ופרקטי הם מעניקים לנו בהקשר לחינוך עצמי וחינוך הזולת.

פגישה מאירה עם פרשת אמור