כותרת משנה: שיעור 128 - ח"ג, פרק מו[3] , פסקאות 14-15

תאריך: רביעי, טו סיון התשפ"א

תקציר: לאחר שלימד הרמב"ם את טעמי הקרבנות עצמם הוא ממשיך לטעמי הזאת דם הקרבן לכפר, ואגב העיסוק בדם הוא מרחיב להטעים באופן שיטתי את כלל המצוות שנאמרו בו.

כך מרחיב הרמב"ם בתיאור מנהגי עובדי הע"ז ופולחן השדים שלהם שהיה קשור בדם, ומלמד כיצד איסור אכילת הדם, קידוש הכהנים והכפרה עימו בהזאתו ושפיכתו על המזבח או כמים על הארץ ואיסור קיבוצו והאכילה סביבו - כולם נקבעו בדקדוק בכדי להוציא מאותן התפיסות והמנהגים.

בהקשר לשפיכת דם הבהמה כמים על הארץ, ולאיסור "לא תאכלו על הדם" הוצרכנו להאריך בכדי להראות כיצד דברי הרמב"ם בטעמי פשוטי המקראות משתלבים היטב גם עם דברי חז"ל להלכה ואינם סותרים אותם.