כותרת משנה: שיעור 152 - ח"ג, פרק נא[3], פסקאות 11-15

תאריך: שלישי, יט תמוז התשפ"א

תקציר: הרמב"ם מלמד על עבודת האדם התכליתית, שהיא "העבודה המיוחדת למשיג האמיתות", של הדבקות המתמדת בדעת ה' בהפעלת המחשבה וריכוזה בהכרתו ואהבתו כפי היכולת, והוא מוסיף ללמד שאין משמעות ולא ערך לנסות להגיע לעבודת מודעות וריכוז זו אלא אחר ידיעת ה' והשגתו בצורה נכונה, שבלעדיה לא תהיה לעובד עבודת אמת אלא התרכזות בדמיונות לא מציאותיים.

עמדנו על החידושים שבתפיסת הרמב"ם בעניין, העמקנו בהבנתה והשווינו והבדלנו בינה לבין תפיסותיהם של אחרים מחכמי ישראל.

עוד ניסינו לסכם את ההיבטים הרבים הכלולים במצוות אהבת ה' במשנת הרמב"ם.

סיימנו בהערה קטנה על ה"הערה" שהעיר הרמב"ם בפרקנו ודנו בעניינה ותחמנו את היקפה לפי עניות דעתנו.