לִלְמֹד ~ לְהִתְעוֹרֵר ~ לַעֲשׂוֹת - מקורות יהודיים לשיטת כוונה, מבוארים בידי מתי וכסלר עצות כללים ותובנות לחיים של ערנות עבודה פנימית ופעולה מכוונת. המקורות שנלמדו בתוכנית "מתניעים - פתיחת שבוע אפקטיבי ומכוון".  לפרטים נוספים על תוכנית "מתניעים - פתיחת שבוע אפקטיבי ומכוון": https://bit.ly/319CDeg

אברך אחד מעיר אפטא, בן תורה וירא שמים, נדרש ללכת לעבודת הצבא. אביו של האברך היה איש פשוט, בעל מלאכה, ונהנה מיגיע כפו. באותו זמן שימש ברבנות באפטא הרב הקדוש בעל "אוהב ישראל" ז"ל. ונזדמן שהיה הרב בערב שבת קודש בבית המרחץ, וכשיצא משם לבית החיצון לנוח מעט, ישבו אצלו ראשי בעלי בתים של העיר. התחיל הרב לדבר על ליבם, שיטכסו עצה להשתדל בפדיון שבויים של האברך הנ"ל. וכבר נתרצו בעלי הבתים לעשות רצונו, והנה נענה אחד מהם ואמר:

איני יודע למה הרבי מוסר נפשו כל כך לפדות את האברך הזה, בן פלוני; וכי אם יחסר בן פלוני מן העיר, לא תהיה עוד עירנו עיר?

הדברים יצאו מפיו וידי שאר בעלי הבתים נתרפו מלהשתדל בעניו זה.

תכף נתכרכמו פני הצדיק, וקם והלך מאתם, ונכנס שוב למרחץ. ואותו בעל הבית לבש את בגדיו והלך לביתו. בדרך פגע בו שור ונגחו, והוליכוהו לביתו כשהוא מפרפר. כשנודע לבני ביתו, שהוא פגע בכבודו של הרב, הלכו לפיסו, ופגשוהו כשיצא מבית המרחץ. אמר להם הרב:

חס ושלום, אני לא ענשתיו, ולא התפללתי עליו שיענש, ובפרט שהייתי במרחץ, וכידוע אסור להתפלל במרחץ. ורק האמת אגיד, כי באותו רגע שאמר את דבריו, ש "אם יחסר בן פלוני מן העיר, לא תהיה עוד עירנו עיר?", עלה במחשבתי: וכי אם יחסר בעל הבית הזה מן העיר, לא תהיה עוד עירנו לעיר? ובכל כוחי רציתי לעצור עצמי מלחשוב כן, אך הייתי אנוס בזה, ומה אעשה שבשמים עשו כן, ואותו בעל הבית נפטר, ויהי לנס.

(מתוך 'סיפורי חסידים', הרב זווין)

להרשמה לערוץ של מתי וכסלר | ביוטיוב ◀ https://bit.ly/33Rxs24 בואו להיות חברים שלנו | בפייסבוק ◀ https://bit.ly/33RoUZ2 כוונה | אתר האינטרנט  ◀ https://bit.ly/2JhNadx