מיום ליום אנחנו רואים שהאנושות נכנסת לדרך ללא מוצא, שלא מאפשרת לה לחזור אחורה מצד אחד, ומצד שני גם לא בדיוק נותנת לה להמשיך קדימה בצורה ברורה. גם במדינות, גם בממשלות, גם בחברות שונות, בכל אדם ואדם יש מין הרגשה ראשונית של ייאוש שמתפשטת מבפנים. מהו חשבון הנפש שעכשיו אנחנו נדרשים לעשות, למה אנחנו לא יכולים להמשיך להיות מאושרים עם השיטה הקודמת והאם הגיע הזמן להסביר בגלוי שיש מטרה לבריאה והכל בנוי משם?; חודש אדר התחיל ואנחנו לומדים "משנכנס אדר מרבין בשמחה", איך להיות בשמחה בתקופה שרק סוחטת אותנו יותר ויותר, איך להודות על הזכות הגדולה שניתנה לנו בהפצת השיטה ומדוע אנו מתקשים בזיהוי הטוב שניתן לנו?