בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים תּקנ"ו בְּלִיאָזנאָ אָמַר רַבֵּנוּ הַזָּקֵן תּוֹרָה בְּרַבִּים

On the night following Yom Kippur, 5556 (1795), in Liozna, the Alter Rebbe publicly delivered a teaching —

כַּנָּהוּג אָז דְּרוּשִׁים קְצָרִים

briefly, as was his custom in those years —

עַל פָּסוּק מִי כְּהַשֵּׁם אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, אֵלָיו וְלֹא לְמִדּוֹתָיו

on the verse, “Who is… like G‑d, our L‑rd, whenever we call unto Him?” [And on the latter phrase the Sages specify:] “Unto Him, and not unto His attributes.”

The Alter Rebbe’s teaching follows:

דעֶר פַּרְדֵּס זאָגט

The Pardes [Rimonim] states

אֵלָיו אִיז אוֹרוֹת הַמִּתְלַבְּשִׁים בְּכֵלִים דְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת

that “unto Him” refers to the oros (the Divine “lights”) that are enclothed in the keilim (“vessels”) of the Ten Sefiros of the World of Atzilus. 

דעֶר רֶבִּי דעֶר בַּעַל שֵׁם טוֹב זאָגט

The Rebbe, the Baal Shem Tov, states

אֵלָיו אִיז דעֶר אֱלֹקוּת וואָס אִין כֵּלִים דְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת

that “unto Him” refers to the G‑dliness in the vessels of Ten Sefiros of the World of Atzilus. 

דעֶר פֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט אִיז

The simple meaning

אֵלָיו עַצְמוּת אֵין סוֹף

of “unto Him” is the Essence of the [infinite] Ein Sof 

וואָס עֶס אִיז בַּא יעֶדעֶן פָּשׁוּט'ן אִידעֶן בִּידִיעָה עַצְמִית דוּרךְ אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה

that is present in the essential, intrinsic awareness of every ordinary Jew, by virtue of his simple faith.

אוּן דאָס אִיז קְרוֹבִים אֵלָיו אוּן בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו עַצְמוּת אֵין סוֹף אוּן עַצְמוּת הַנְּשָׁמָה

[The verse in full states: “Who is the nation so great that has G‑d so near to them, like G‑d, our L‑rd, whenever we call unto Him?” In light of the latter explanation,] having G‑d “so near” to us “whenever we call unto Him” means connecting the Essence of G‑d with the essence of the soul.

תְּפִלָּה בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה אִיז מְחַבֵּר עַצְמוּת הַנְּשָׁמָה מִיט עַצְמוּת אֵין סוֹף

And it is praying with simple faith that connects the Essence of G‑d with the essence of the soul.

אַז עַצְמוּת אֵין סוֹף זאָל זיין דעֶר רוֹפֵא חוֹלִים אוּן מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים

The Essence of the Ein Sof is then the One Who heals the sick and the One Who blesses the years [with prosperity].

Text and Translation courtesy of Sichos in Englsih