מִשִּׂיחוֹת אַאַמוּ"ר

My revered father, the Rebbe [Rashab], once said:

עֶס אִיז אַ מַעֲלָה נִפְלָאָה

“It is a wondrous trait,

וואָס דעֶר אוֹיבּעֶרשׁטעֶר בָּרוּךְ הוּא אִיז מְזַכֶּה

when G‑d grants a person

אוּן מעֶן קְרִיגְט אַ חוּשׁ מִיט אַ געֶשׁמאַק אַ אִידעֶן אַ טוֹבָה טאָן

a warm sensitivity and a pleasurable satisfaction in doing a fellow Jew a favor —

בִּיז אַז יעֶנעֶר וועֶרט בּאַ אִים טַייעֶרעֶר וִוי עֶר בּאַ זִיך

to the point that he cherishes him more than he cherishes himself.

וואָרוּם אוֹיף זִיך קעֶן עֶר געֶפִינעֶן כַּמָה טְעָמִים

For a person can find many reasons to explain

פאַר וואָס עֶס קוּמְט אִים זאָל, חַס וְשָׁלוֹם, זַיין נִיט גוּט

why he himself deserves [to be challenged by] difficulties,

אָבּעֶר אוֹיף דעֶם אַנְדעֶרעֶן אִיז דאָס נִיט שַׁיָּךְ כְּלָל

whereas such assumptions about someone else are unthinkable.”

Text and Translation courtesy of Sichos in English