אַאַמוּ"ר אָמַר

My revered father, [the Rebbe Rashab,] once said:

קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה

The recitation of the Shema before retiring at night

אִיז, אִין זְעֵיר אַנְפִּין, וִוי דעֶר וִוידּוּי וואָס קוֹדֶם צֵאת הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף

is a miniature version of the confession a person makes before his soul departs from his body.

נאָר יעֶמאָלט גֵייט מעֶן שׁוֹין אִינגאַנצעֶן אַוועֶק פוּן יְרִיד

At that time, however, one leaves the fair forever;

אוּן עֶס עֶנדִיגט זִיך שׁוֹין דעֶר מִסְחָר פוּן הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם

that puts an end to the transactions that can be undertaken “today, [which is the time] to perform them.” 

אוּן אִין קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה פוּן יעֶדעֶר נאַכט

When we recite the Shema before retiring every night,

האַלט מעֶן נאָך אִין מִיטן יְרִיד, אוּן מעֶן קעֶן נאָך אוֹיפטאָן

we are still in the midst of the fair — we can still achieve something.

Text and Translation courtesy of Sichos in English