כמעט חצי שנה שתושבי הצפון מפונים ואלו שנשארו נמצאים תחת ירי בלתי פוסק של חיזבאללה. אלוף במיל', עמוס מלכא, ראש אמ"ן לשעבר, בניתוח מקיף על החזית הצפונית:

האם החזית תתרחב? ומה הסבירות להגיע להסדר בצפון?

גם אם תפתח מלחמה מלאה, הסיום שלה יהיה חייב להיות בהסדר, אלא אם כן ישראל רוצה להיות עוד 18 שנים בבוץ הלבנוני.

כדי למקד את דבריי על חזית גבול הלבנון, אנסה לענות על כמה שאלות. הראשונה, האם חזית לבנון תתרחב עד כדי פתיחת מלחמה מלאה מול חיזבאללה? והאם זה בלתי נמנע? השאלה השנייה, למי מהצדדים יש אינטרס להרחיב את הלחימה? השלישית, מהי הסבירות להגעה להסדר? והרביעית, האם הסדר יכול לספק הגנה מלאה לתושבי הצפון? אז נתחיל בראשונה, האם חזית לבנון תתרחב עד כדי מלחמה מלאה מול חיזבאללה? והאם זה בלתי נמנע? כשבאים לבחון האם הפיצוץ קרוב או בכלל יגיע, חשוב לציין שמצד אחד, אין ישראל ואין חיזבאללה לא שסות לפתוח חזית מלאה, בעיקר כאשר חיזבאללה ואיראן, רואות מול עיניהם את אלבום התמונות מההרס ברצועת עזה, וכאשר הם מבינים שישראל וצהל הסירו מעצמם את רוב החסמים של הנכונות להילחם. מצד שני, ישראל מבינה שמלחמה מול חיזבאללה תהיה מאתגרת ומחיריה יהיו גבוהים. מעידך, ברור שישראל לא תוכל לחזור למציאות של השישה באוקטובר, כאשר עמדות חיזבאללה ניבטות מחלונות בתי יישובים הישראלים. מה שעלו להציט את החזית הם כמה מרכיבים. הראשון, טעות של אחד הצדדים, דוגמה להפצצה רבת נפגעים בעיקר של אזרחים. השני, חוסר היכולת להגיע להסדר ביטחון שיספק ביטחון מלא ורגיעה ארוכת טווח. השלישי, הולחץ כבד של תושבי קו האימות שלא יסכימו לחזור תמורת הסדר שהם לא מאמינים בו. הרביעי, הוא יד קלה על העדק, בשילוב של שיקולים פוליטיים, בעיקר כדי לשדר עוצמה ונחישות וכדי להעריך את המלחמה משיקולי הישרדות פוליטית. מזכיר קצת את הימשכות הלחימה ברצועת עזה. לעומת זאת, מה שעשוי למנוע מלחמה מלאה הם בעיקר כמה מרכיבים. היכולת להגיע להסדר ביטחוני בדגש של נשיגת כוחות חיזבאללה מצפון לקו הליטני, לחץ בין-לאומי כבד בעיקר מצד ארה״ב, או לחץ איראני על חיזבאללה. למי מהצדדים יש אינטרס להרחיב את הלחימה? לחיזבאללה אין אינטרס מובהק. הם מבינים את המחירים. איראן בנתה את הכוח האסטרטגי של חיזבאללה לא כדי לבזבז אותו על סיוע לחמאס. האינטרס שלהם הוא להגיע להפסקת אש וכיבוע מציאות הדומה לשישה באוקטובר. ישראל לעומת זאת חייבת לשנות מהותית את המציאות של השישה באוקטובר, ואם לא תצליח להגיע להסדר מספק, אמין ויציב, היא תהיה חייבת להפעיל כוח כמנוף לחץ נוסף. מה הסבירות להגיע להסדר ללא מלחמה מלאה? בסוף, גם אם תפתח מלחמה מלאה, הסיום שלה יהיה חייב להיות בהסדר, אלא אם כן ישראל רוצה להיות עוד שמונה עשרה שנים בבוץ הלבנוני. הסיכוי להסדר תמון במרכיבים שלו. עשרת האיום הישיר מיישובי קו האימות, שזה מחייב נשיגת כוחות חיזבאללה, הבנה שבסיבוב הזה לא ניתן יהיה לנטרל את מרכיב איום הטילים ארוכי הטווח, ומעטפת תרבויות בינלאומיות אמינות. והישג כלשהו לחיזבאללה שלא יסכים לסיים את האיום, והאירוע הזה, ללא כל הישג. ובעיקר מדובר בתיקוני גבול ספירים בצד המזרחי של הגבול. ובסוף, לחץ איראן ייקבד על חיזבאללה, כדי להימנע ממלחמה מלאה ומכל מחיריה. האם הסדר עשוי לתת מענה לביטחון יישובי הצפון? צריך לזכור שכל הסדר הוא פתח להפרות. המפתח הפעם, בניגוד ל-1701, הוא יהיה באפס סובלנות להפרה הראשונה. כל הפרה תענה בתגובה לא פרופורציונלית. בשורת המפתח, הסלמה איננה הכרח המציאות, אם כי אנחנו עלולים להגיע