דוד בן גוריון אמר פעם בהקשר של טוהר הנשק:

"אם מצפון זה לא יפעל ויפעם בלבנו בימים כאלה – לא נהיה ראויים לגדולות ולנצורות שניתנו לנו עד כה."

את בן גוריון כבר לא נוכל לשאול על הנושא אבל לשמחתנו, פרופ' אסא כשר, פרופ' אמריטוס לפילוסופיה וממחברי "רוח צה"ל", התיישב מול המצלמות שלנו להסבר נוקב, על עקרון טוהר הנשק ועל הקוד האתי של צה"ל.

טקסט הפרק המלא:

אנחנו שומרים על טוהר הנשק, כי אנחנו רוצים להיות מדינה דמוקרטית ששומרת על העקרונות המוסריים שנמצאים בשורשיה. לכל מקצוע רציני יש קוד אתי, לכל ארגון אחראי יש קוד אתי. התפקיד של הקוד האתי הזה הוא להיות תעודת זהות ערכית. אני אומר מה הערכים שלי בתור רופא, אתם תסתכלו עליי. אלה הערכים שאני מממש בפעילות הרפואית שלי, אתם יכולים לשפוט אותי לפי ההתנהגות שלי זה מה שחשוב לי להיות, אני מטפל בבני אדם שצריכים טיפול רפואי. גם לצהל יש מסמך אתי שבו מופיעים שני ערכים שלא מופיעים בשום קוד אתי אחר של שום צבא בעולם. ואני מאוד גאה בזה. אחד מהם הוא חיי אדם, והשני הוא טוהר הנשק. הביטוי טוהר הנשק נולד בהתחלת המאה הקודמת, בהקשר של הקרב המפורסם על תל חי. אבל לא נסביר את ההיסטוריה, רק נסביר את הרעיון. טוהר הנשק פירושו שהשימוש בנשק הוא טהור. אתה משתמש בנשק רק למטרות הראויות, הצודקות. לשימוש בנשק יש תפקיד, אתה ממלא את התפקיד הזה, זאת היא משימה, המשימה משרתת מטרה. והמטרה הזאת היא צודקת. ואנחנו תמיד רוצים שככה ייראה השימוש שלנו בנשק. זה אומר, בין השאר, שאנחנו לא להוטים להשתמש בנשק שלנו, אנחנו לא הורגים אם לא מוכרחים. הביטוי הזה ששמענו לא בזמן מאיזשהו שר בממשלה, למה יש כל כך הרבה שבויים, לא יכולנו להרוג חלק, הוא ביטוי איום ונורא. הוא ביטוי שהוא מנוגד ב-180 מעלות למה שכל חייל לומד כשחיילים לומדים מה זה טוהר הנשק. אנחנו לא הורגים שבויים. אנחנו לא הורגים בכלל כשאנחנו לא מוכרחים. אנחנו נלחמים כי מוכרחים להילחם, כי מוכרחים להגן על האזרחים ועל החיילים. אבל אנחנו לא משתעשעים בנשק כדי להשיג מטרות לא ראויות. אנחנו ממש נזהרים ככל האפשר להקפיד על מה שנקרא דיני הלחימה. שאומרים, אנחנו לא נלחמים נגד אזרחים. רק נגד הטרוריסטים שתוקפים אותנו. או כשזה מלחמה נגד צבא, אז אנחנו נלחמים באותו צבא. אנחנו חסים על השבויים. אנחנו אפילו מטפלים בפצועים של האויב. כשיש לנו שבויים, הם נמצאים במחנה שבויים, והם אוכלים את האוכל שלנו, ושותים את המשקה שלנו, מקבלים את הטיפול מהרופא שלנו, מפני שהם בני אדם שיצאו מן המלחמה. ואנחנו מכבדים את האדם באשר הוא אדם, ואחר כך נשפוט אותו כשצריך. חשוב מאוד, שלמרות שהאויב שלנו לא מתנהג בצורה הזאת, אנחנו כן מתנהגים בצורה הזאת, כי אנחנו לא רוצים להיות דומים לאויב שלנו. אנחנו שומרים על טוהר הנשק, כי אנחנו רוצים להיות מדינה דמוקרטית, ששומרת על העקרונות המוסריים, שנמצאים בשורשיה.