הקול אהבה

אחרי חודשיים שלא עלו פרקים, חזרתי עם פרק סולו - גשר על התקופה האחרונה, לפני שיעלו כל הפרקים שכבר צולמו. פרק כן ואישי על התקופה שאני עוברת: הפירות שאני קוצרת, הזרעים שאני זורעת, ותקופת המעבר וההמתנה לקראת רילוקיישן.

על ההעמקה בגישה שאומרת: "תוכנית היא קו ישר, רצון הוא גל". על הסבל שבסבלנות ועל המתנות שטמונות עמוק בהמתנה. וגם: למה דווקא עכשיו "לא לעשות כלום" יכולה להיות התשובה שאת כל כך צריכה לשמוע, ומה זה החול הזה בתוך מיכל האבנים שלנו שמחלחל בכל סדק?

וואו מה שאני עוברת עם הפודקאסט הזה וכמה אני בהודיה עליו.

הזכות שיש לי להזמין אליי להתארח אצלי

מאפשרת לי אשכרה לפגוש

בעומק

את האנשים הכי אהובים עליי

שהכי נעים לי ומסקרן לי לשאול אותם שאלות

שכל כך מחזק אותי היחד איתם

ניצן היא אחת המתנות הגדולות שהקול אהבה העניקה לי.

זה הפרק השני שלנו יחד כך שאם טרם האזנת לקודם את יותרררר ממוזמנת

כי הפעם צללנו כל כך מהר שאפילו לא הקלטתי אינטרו :))

דיברנו על המחזוריות שלנו, על ההיבט הזוגי בחיה של נקבה, על קנאה והשראה בין נשים, על מניעים וכוונות לב

על ההכרח לפגוש כאב ולעבור דרכו

על המטמונים שמקופלים בתוך הדבר הזה שנקרא עבודה פנימית

החזרת הכוח והאחריות אליי

מתוך רכות ואהבה

מתוך שחרור אשמה ובושה

להיות האמת שאנחנו

מחכות לכן ולכם בצד השני

אנחנו נמצאים בתקופה שלוקחת יותר ויותר ברצינות את הנדבך הרגשי של החיים ואת הקשר שבין הגוף לנפש.

מצד שני, יש היום ריבוי עצום של אפשרויות:
אינסוף גישות פרא־רפואיות, אלטרנטיביות והוליסטיות, מהמזרח ומהמערב, טיפול רגשי במילים, טיפול פיזי בגוף... ולפעמים נוצרת הצפה במערכת.

לתחושתי, כמו בתחומים אחרים, גם ראדר האמת שלנו הולך ומתכייל בתוך הריבוי הזה.
נצטרך יותר ויותר לסמוך על האינטואיציה שלנו ולהקשיב ללב, שפשוט יודע לזהות איך מרגיש מרחב בטוח.

את ג׳וזף הכרתי לפני כמעט שנתיים, בתור מטופלת מן המניין.
מהר מאוד הבנתי שמה שקורה בקליניקה שלו הוא אחר לגמרי.

לקחתי על עצמי להיות שגרירה של הדבר הזה.
החלטנו לשתף פעולה. התחלתי לנהל את הקליניקה בשוטף, ועם הזמן צברתי הכשרות שאפשרו לי לקחת חלק ולהצטרף אל לב העשייה.

מתוך הדרך המשותפת שלנו נולד בקליניקה מודל טיפולי חדש:
טיפול רגשי במגע, בו הגוף מדבר, לאחריו סשן משלים של עיבוד ואינטגרציה בשיח.

לתחושתנו, אלה הטיפולים של העתיד.
או אולי בעצם - של ההווה :)

גישה שמבקשת לראות אותנו כמכלול אחד:
קומה עליונה וקומה תחתונה.
שתי מערכות שמזינות זו את זו במידע ותומכות בריפוי האחת של השנייה.

זה היה פרק על המסע של ג׳וזף כמטפל רגשי במגע לאורך 16 השנים האחרונות,
על הכוונה שנמצאת מאחורי הידיים,
ועל התפיסה המרגשת והייחודית שלו בנוגע לטיפול שהוא יודע להעניק.

מוזמנים להאזין לפרק,
ומוזמנים גם להגיע לקליניקה ולחוות את זה בעצמכם.

Into me you see. אל תוכי את.ה רואה.

זה הפרק הכי חשוף שהקלטתי. והסיבה שהוא בחוץ היא רק כי התגליות שלי שם הן גדולות מידי מכדי להשאר אצלי.

אז הפרק הזה הוא מעומקי הלב שלי אליך.

אם משהו מהמילים שלי הזיז משהו אצלך בבטן - לטס טוק אבאוט איט.

אלה תכנים שרבים המבוגרים סביבנו שלא מתעסקים בהם בכלל.

אפשר להעביר חיים שלמים עם תפיסה מעוותת על החלק הכי משמעותי בחיים שלנו - החלק הזה החשוף בחיינו שדרכו אפשר ליצור. להגשים את עצמנו בעולם.

לתחושתי זה המקור - ואם רק נסכים לשנות את התמונה השורשית ביותר, החיים שלנו, נשים וגברים כאחד, פשוט ישתנו, מקצה לקצה.

מכירים את זה שלפעמים מראיין שואל:
״איך היה להגשים את החלום הזה?״
ואז עונים לו שזה מסוג החלומות שלא העזו לחלום עד שהם כבר קרו?

אז הפרק הזה הוא לגמרי החלום הזה שלא הייתי מעזה לחלום מתוך עצמי.

את עדן בן שבת (האדירה והמיוחדת במינה) אני זוכה ללוות בקליניקה כבר כמה חודשים, כחלק מהתהליך הרגשי המשולב שאנחנו מאפשרים בקליניקה של ג׳וזף.

כשעדן יצאה מהויפאסנה, יומיים לפני שהיינו אמורות להיפגש בהיכלים, קיבלתי הקלטה עם בקשה שפוצצה לי את הלב מהתרגשות:

״נורי, אני רוצה שנעשה פרק. נדבר על הכל בלייב. ניתוח לב פתוח.״

אני בהוקרת תודה על נדיבות הלב, על האומץ, על התעוזה, על האותנטיות, ועל החופש שמתאפשר כשאנחנו מסכימות להביא את עצמנו במלואנו.

בלי לצמצם, בלי לתהות האם זה ראוי, פשוט להיות.

בפרק שיתפנו על ההיבטים השונים של הויפאסנה, על הכוח שבשתיקה, העוצמה שבהתבוננות, והשאיפה לראות את החיים פשוט כפי שהם.

עם הרשות לטעות, לתהות, לתקן, לקפוץ למים ולהקשיב לתחושת הבטן שלנו.

החיים מתחילים בהקשבה. יותר משנה שאני חלק מ״בדרה - המרכז להקשבה״, תומכת במייסדת המרכז - שרי ג׳קסון קליין. אישה עוצמתית, אמא לבנות מדהימות, סבתא (!!) לשניים, יזמת, אשת חזון ומעשה, שמונעת כל כולה מתוך השליחות שלה והאמונה שהקשבה אמיתית מצילה חיים.

משרי למדתי שההקשבה מתחילה קודם כל בהקשבה לעצמי.

לגבולות שלי, לצרכים שלי, לרצונות שלי, ורק אחר כך השאר.

למדתי שבשביל לחיות את החיים מתוך חיבור, חופש, תשוקה - עוצמת ההקשבה היא המפתח.

גיליתי שהקשבה אי אפשר ללמוד, הקשבה מתרגלים.

שהתרגול מתחיל מדברים הרבה יותר פשוטים משנדמה, ושכמו כל שריר שהיינו רוצות לפתח - אנחנו צריכות לצבור שעות כדי להפוך אותה למיומנות נגישה.

ההקשבה באמת שינתה את החיים שלי. את האופי של מערכות היחסים בחיי. את היחס שלי לעצמי. את היכולת שלי להשאר בחיבור ובשמחה בכל שדה עשייה שאני בוחרת להיות מושקעת בו.

בפרק דיברנו על הקשר בין הקשבה לעצמי לבין היכולת להיות אמיצה, להגיד את האמת, להעז, לשנות, את הקשר בין הקשבה לעצמי לבין היכולת להעביר מסר מתוך מקור אותנטי וכנה.

איך אנחנו עושות את העולם טוב יותר?

מה מתאפשר עבורי כשאני לוקחת אחריות על החלק שלי, ודואגת להיות בקשר עם הגוף שלי?
עם התחושות שעולות בי?
עם הילדה הפנימית שבתוכי?

מה אני בוחרת?
איפה אני ממקדת את הפוקוס שלי?
איך אני מווסתת את מה שחי בי, במקום לתת לו לנהל אותי?

בפרק הזה פגשתי את ניצן פהימה — מטפלת בריברסינג, מורה ליוגה, תלמידה נצחית, ומפתחת מתודולוגיית “בריאה”: מרכז חדש שנועד לספק מעטפת טיפולית, שגרת אחזקה ללב.

זה היה שיח פתוח, כנה וחשוף, על האפשרות לחיות את הריקוד העדין שבין גם וגם: בין הזכרי לנקבי, בין החופש לגבול, בין הילדה הפנימית לבין האמא שבתוכנו.

שיחה על אחריות, בחירה, ועל הדרך שבה ריפוי אישי הוא לא דבר שמנותק מהעולם - אלא אולי אחת הדרכים הכי עמוקות להשתתף בתיקון שלו.

פרק שהוא שמיכת טלאים של ממש.
כיאה למספר הפעמים שהייתי צריכה לאסוף את עצמי השבוע כדי להניע.
פרק שמתבונן על המציאות כפי שהיא עכשיו, עם הפער בין הרצוי למצוי.
עם ההסכמה לא לדעת, ובכל זאת להמשיך ללכת את הדרך הזו.
על המטמונים ששזורים בתוכה, אם רק נסכים לראות ולאסוף אותם.

אביב של הסתגלות, שמביא איתו גם הזדמנות לריפוי.
להקשבה פנימה.

זה היה לי כל כך ברור שהאורחת הראשונה שלי בפודקסט תהיה לא אחרת מיוליה רפופורט. הלוא היא אמא שלי.

אם מישהו היה מספר לנו לפני 10 שנים שנוכל לשבת אחת מול השניה, להסתכל בעיניים, להקשיב, ולדבר את החיים שלנו ועל החיים שלנו - לא היינו מאמינות.

הפרק הזה נוצר מתוך אהבה גדולה ורצון לשתף מתוך הסיפור שלנו על האופן בו נבנית מערכת היחסים בין הדורות, על ההבנה שכולנו חלק מאותה השושלת, על השוני הדמיון ומה שביניהם.

שינוי צורה מתוך מלחמה

בפרק הראשון אני משתפת במסע האישי שלי מאז ה־7 באוקטובר.
איך התקופה הזאת פגשה אותי, אילו איכויות היא גילתה בי, ואיך השנה האחרונה שינתה את הדרך שבה אני חיה, עובדת ומקשיבה לחיים.

שיחה אישית על התמודדות, בחירות, והדרך למצוא כיוון בתוך מציאות לא יציבה.