היום יום טז מרחשון. הפרק עוסק בלימוד ליום ט"ז מרחשוון, המבוסס על מכתב אישי ונוגע ללב ששלח הרבי הריי"ץ לתלמיד ישיבה צעיר שהתמודד עם "מחשבות זרות" מטרידות שפגעו בשלוות נפשו ובבריאותו. דרך מכתב זה, אנו צוללים אל אחד המושגים היסודיים בחסידות: ההבחנה בין כוחות הנפש (השכל והמידות) לבין לבושי הנפש (מחשבה, דיבור ומעשה). התובנה המרכזית בפרק היא שהמחשבה היא בסך הכל כלי שרת או לבוש, והיא אינה מגדירה את מי שאתה באמת. אנו דנים במאפיין הייחודי והמאתגר של המחשבה: בניגוד לדיבור או למעשה שניתן להפסיקם, המחשבה נמצאת בתנועה מתמדת ואין לה "חניה". הבעיה מתחילה ב"ריקנות של הראש" (פּוּסטֶע קאָפּ), מצב שבו השכל אינו עסוק, ואז המחשבה, שהיא כלי שחייב לפעול, מתמלאת ב"שטות והבל" ובמחשבות פרועות. הפרק מעניק כלים מעשיים להתמודדות: במקום להיבהל מהמחשבות או לחשוב שהן מעידות על פגם בנפש, יש להבין כי "אתה הנהג באוטו" ולא האוטו עצמו. הפתרון טמון בהעסקת השכל בלימוד ובתכנון חיובי, שכן כאשר השכל עסוק, למחשבה יש מה לשרת ואין לה מקום לנדוד למחוזות זרים. ניתן לדמות את המחשבה למנוע של מכונית שאי אפשר לכבות: אם לא תשלב להילוך ותכוון את ההגה ליעד רצוי, המנוע ימשיך לפעול ב"ניוטרל" ברעש גדול, או שהרכב עלול להידרדר למקומות לא רצויים. המפתח הוא תמיד לתת למנוע הזה עבודה חיובית לעשות.